מקורות ונימוקים:
האם גוי יכול לקבוע מזוזה בבית הישראל
בגמרא גיטין מ”ה: איתא, ס”ת תפלין ומזוזות שכתבן מין ומסור עובד כוכבים ועבד, אשה וקטן, כותי וישראל מומר, פסולין. שנאמר וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה.
כן פסק השולחן ערוך להלכה או”ח סימן ל”ט סעיף א’ לעניין תפילין, וכן הוא לעניין ספרי תורה ומזוזות, הגוי פסול לכתוב אותם.
השאלה היא האם קביעת המזוזה, חלק ממעשה מצוות המזוזה היא, או שמצווה היה שליהודי תהיה מזוזה בפתח הבית, אך אין הקביעה מן המצווה, אלא הכשר מצווה בעלמא.
לעניין זה אציין לדברי שו”ת שבט הלוי חלק ב סימן קנ”ח שכתב לבאר כי קביעת המזוזה היא חלק ממצוות המזוזה, וכתב כי ג’ שלבים ישנם במצוות המזוזה. כתיבתה, קביעתה, והמגורים בבית שקבועה בו מזוזה. שהרי לפי דעת המג”א סי’ י”ט מברכי’ עליה לדור בבית שיש בו מזוזה.
והוכיח שיש מצווה בקביעת המזוזה, שהרי הקביעות היא גמר המצוה הנזכרת בתורה, דמה דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך לפי מסקנת הש”ס מנחות מ”ד ע”א, הפירוש וכתבתם כתיבה תמה וילפי’ מגז”ש דכתיבה בספר והדר על מזוזות ביתך ושעריך דלקבעינהו בסיפא דביתא דהיינו הקביעות כדאיתא שם. וציין לדברי התרגום אונקלס דברים ו’ ט’ ודברים י”א כ’ שתרגם, ותכתבנון על מזוזין ותקבעינון בסופי ביתך, והוא הביאור המילולי של הפסוק, והוא גוף המצוה דהקביעות הוא המצוה לכ”ע.
והוסיף וכתב דהואיל וכך, תמוה מאד מה שנסתפקו קצת מאחרונים אם יועיל קביעות מזוזה גם ע”י נכרי וקטן, שמא עיקר המצוה שיהי’ מזוזה על הבית והא איכא. שהרי זה אינו, אלא הקביעות היא עיקר המצווה.
כן הוא בהדיא בשו”ת חקרי לב חלק יו”ד הלכות מזוזה סימן קכ”ח, שם בתוך תשובתו כתב כי קביעת המזוזה הוקשה גם היא לקשירת התפילין, ולפיכך גוי שאינו בקשירה אינו בקביעת המזוזה, ואם קבעה צריך להסירה ולקובעה בשנית.
וכן בספר תשובות והנהגות כרך א סימן תע”ח, העלה שהגוי פסול לקבוע מזוזה ואף מומרים פסולים לקבוע מזוזה. והוסיף וכתב שעל כן תמה הוא על מה שנהגו בארץ ישראל במוסדות לכבד רשעים ומומרים לקבוע המזוזה, ויש לחוש שקביעה זו איננה מועילה. הואיל והמומר שפסול לכתיבת המזוזה פסול גם לקביעתה.
לכן אף שבשדי חמד חלק ה’ כלל קל”א, מביא בדבר זה מחלוקת באחרונים, להלכה אין לאפשר לגוי לקבוע את המזוזה, ואם קבעה יש להסירה ולקובעה שנית.
יתר על כן כתב לחדש בספר ישועות מלכו להגר”י מקוטנא ז”ל בחידושיו על הרמב”ם, שגם אשה אינה יכולה לקבוע מזוזה אף על פי שחייבת במצווה כמבואר ברכות כ’: מכל מקום כיון דליתא בכתיבה כמבואר בגיטין מ”ה: ה”ה בכל תיקון המצוה כדמוכח שם, ובשו”ע או”ח סי’ ל”ט. ובתשובת ארץ צבי סימן ט”ו כתב להסתפק האם אשה רשאית לקבוע מזוזה.
אמנם על זה כתב בשו”ת שבט הלוי הנזכר חלק ב’ סימן קנ”ח, שפשוט אצלו הדבר שאשה יכולה לקבוע מזוזה, עיי”ש.
בשולי הדברים ראוי לציין, כי אין התשובה נוגעת בנידון גוי שהוא פועל של בעל הבית היהודי, אולם בפועל ישנה מחלוקת בפוסקים האם ניתן לומר ידו כיד בעל הבית, כפי שכתב המחנה אפרים, ואין זה הנידון שלפנינו, הואיל ובשאלה נשאלנו האם גוי רשאי לקבוע מזוזה בביתו של הישראל כאשר איננו פועל הנוטל על כך שכר מבעל הבית ועובד בשליחותו.
