הפלגה בספינה בשבת:
נסיעה בספינה כבר נתבאר בגמ’ שבת (יט). ובשו”ע (סי’ רמח סעיף א’ ב’) דג’ ימים קודם השבת אסור לצאת, ופי’ הרי”ף הרא”ש והרמב”ם, דהטעם הוא משום עונג שבת דכל ג’ ימים ראשונים יש להם צער ובלבול וגופו משתבר וכדכתיב יחוגו וינעו כשכור, אבל קודם לכן, היינו מיום א’ עד ד’, (אליבא דהשו”ע סעי’ ד’), מותר, דמאחר שכבר הורגל תו אין לו צער וביטול עונג השבת. וכ”פ מרן השו”ע.
והנה היום בזמננו שהאוניות הם גדולות וחזקות ואין אדם חש ומרגיש בנענוע הספינה בגלי הים, ואפילו בתי מגורים ונופש נבנים על גבי ספינות אלו ויכול לעשות אפילו מלאכות דקות ועדינות, א”כ אין בזה משום ביטול עונג השבת, ולכל צורך יכול לצאת אף לכתחילה ואף מעיקר הדין, (ואף להפוסקים דחלקו על ר”ת שהתיר נסיעה לסחורה ולראות פני חבירו), וכן נראה להביא סייעתא מדברי המאירי (שבת יט.) שכתב, שבזמנים אלו שהספנים בקיאים הרבה אפשר שמותר לכולם הואיל ואין צער בהפלגה בספינה. וא”כ כל שכן בזה”ז. וכן ראיתי שסמך על דברי המאירי הנ”ל הרב פתח הדביר (סי’ רמח אות ו’) הובא בכה”ח (ס”ק יח).
מלאכות דאורייתא על ידי גויים:
ואע”פ שהגויים שבספינה עושים מלאכות דאורייתא וכן רב החובל, מ”מ כל שרובם גויים אמרינן דאדעתא דנפשייהו קעבדי ולא לצורך ישראל, וכמבואר בשו”ע (סי’ רעו סעיף ב’). וכן מבואר להדיא ברמב”ן (שבת יט.), והובאו דבריו בראשונים לדינא, וכנז’ ברשב”א, בר”ן ובריטב”א, דאם רוב הנוסעים בספינה הם גויים מותר להפליג אפילו בשבת, ושכן נהגו ואפילו לא לדבר מצווה.
אולם עדיין היה מקום לאסור להפליג בספינה אפי’ רובה גויים, ע”פ מה שכתב המהר”י אסאד בשו”ת יהודה יעלה (חאו”ח סי’ נח), שיש לאסור לנסוע בקרונות שהולכים ע”י האש, ואע”פ שעושים בשביל רוב הנוסעים שהם גויים, מכל מקום צריך להרבות ולהגביר כח האש ולא שייך כאן נר לאחד נר למאה. ע”ש. וכ”כ עוד אחרונים. אלא שהיום בימינו בספינות גדולות ורחבות ידיים אין טענה זו שייכת, כי כח המוביל הוא די והותר לכל הנוסעים, ומה יתן ומה יוסיף כשעולה עוד אחד לאניה, וגם לא מרבים בשבילו מהומה. וכבר העירו בזה האחרונים על דבריו הב”ד מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל בספרו חזו”ע שבת – ח”א (עמ’ קלב ד”ה איברא). וכן פסק בנד”ד בספר מנוחת אהבה ח”א (פ”א).
עובדין דחול:
ומשום עובדין דחול וזילותא דשבתא ליכא למיחש, כיון שיצא קודם השבת, ואפילו בהפלגה בשבת לא מצינו שאסרו מדין זה אלא גזרו משום חבית של שייטים וכדמוכח בשו”ע (סי’ שלט). וכ”כ הרבה אחרונים, עי’ בזבחי צדק ח”ב (סי’ כד), שהעלה ביותר מזה, היינו גבי נסיעה ברכבת חשמלית בשבת, שאין בזה דין עובדין דחול, כיון שהוא יושב ונח בחדר ואינו עושה שום דבר בגופו, וע”ש ראיותיו. וע”ע בספר חזו”ע שבת ח”א (עמ’ קלא) שחיזק דבריו. וכ”ש בנד”ד שיוצא קודם השבת.
לרדת מהספינה:
וכשמגיע למחוז חפצו בשבת מותר לרדת מהספינה ויש לו אלפיים אמה לכל רוח וכמבואר בשו”ע (סימן תד סעיף א’), מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל, אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעולם היתה למעלה מי’ מקרקע הים או הנהר, יורד ואינו נמנע ויש לו אלפים אמה ממקום שפגע בו למטה מי’. עכ”ל. אלא שצריך להיזהר לא לטלטל חפציו אם אין ערוב במקום שנמצא. וכן להיזהר שלא לרדת בערב שבת ולעלות לספינה בליל שבת, דא”כ קנה שביתה במקומו, ואסור לו לעלות שוב לספינה.
ומ”מ נכון יותר שלא לרדת מהספינה ביום שבת מכיון שמודדים אלפים אמה אלו ממקום שאין עשרה טפחים בקרקעית וקשה לצמצם הדבר. וראה גם במשנה ברורה (סי’ תד ס”ק י’).
עירוב בספינה:
כתב הרמ”א ז”ל דספינה שיש בה ישראלים רבים ויש להם בתים מיוחדים צריכים לערב ולשכור רשות מן עכו”ם בעל הספינה או להבליעו בשכר הספינה עכ”ד. וכ”כ הרמ”א שם (סי’ שפ”ו ס”ב) דבתים שבספינה צריכים עירוב עיין שם. ולפ”ז לכאו’ צריכים לשכור את הרשות מרב החובל שהוא כשכירו ולקיטו של בעה”ב הנכרי ששוכרין ממנו, וכמבואר בשו”ע (סי’ שפ”ב סי”א) דשוכרין אפילו משכירו של שכירו ולקיטו עיין שם.
אולם למעשה נראה שניתן להקל בשעת הצורך מכמה טעמי:
- ע”פ המבואר בשו”ע (סי’ ש”ע ס”ב) שכתב, שבעל הבית שיש לו הרבה בתים בחצר והשאילן או השכירן לאחרים, ויש לו בכל אחד מהם דברים שאינם ניטלים מחמת כובדן או מחמת איסור, שהם דברים שאסור לטלטל אפילו לצורך מקומו, אין הדרים בהם אוסרים עליו לפי שנעשו כולם כאורחים אצלו עיין שם.
והנה בכל חדר שבספינה נמצאים דברי מוקצה כגון, מנורות שהם מוקצה מחמת חסרון כיס, וכן שאר דברים יקרים שחס עליהם, ולפ”ז אין צורך כלל בעירובי חצרות. ואפילו כשהמשכיר הוא נכרי אמרינן הכי, כדמוכח ממ”ש בשו”ת חיים שאל ח”ב (סימן כ”ב), שדן לענין לאזאריט”ו (ר”ל בתי הסגר שהתקינה המלכות להנכנסים למדינתם שמחייבים את הנכנסים להשאר שם זמן מה מחשש הבאת מחלה מדבקת), אם חייב בעירוב, והביא מהך דינא דבעל הבית שהשכיר בתים לאחרים ויש לו בכל אחד מכליו המוקצים, שאין הדרים אוסרים עליו, וכתב דבנדונו דליכא בבתים שום כלי מן המלך לכן אוסרין זע”ז עיין שם. ומבואר דאלו היה להמלך כלי מוקצה בהבתים לא היו אוסרים. וכן כתב להתיר מטעם זה בספינה הגאון רבי נתן גששטנר בשו”ת להורות נתן חלק ב (סימן כא) והעלה דמעיקר הדין א”צ לערב מטעם זה ועיי”ש מה שפלפל בזה.
- מכיון שכולם אוכלים בחדר אוכל אחד, אע”פ שאתם מביאים אוכל כשר מביתכם, מ”מ חשיב כאוכלין על שולחן אחד, ואינכם צריכים עירוב וכמבואר בשו”ע (סי’ שע סעי’ ד’) אנשי חצר שהיו כולם אוכלים על שולחן אחד אע”פ שכל אחד יש לו בית בפנ”ע אינם צרייכם לערב, וכתב שם הב”י, דאפילו כל אחד אוכל מפיתו, וכ”כ המ”ב (ס”ק לו).
- בס’ עולת שבת (סי’ ש”ע סק”ב) כתב, שאם התנה בשעת השכירות שיהיו כלים אלו שם אפילו הם כלים שניטלים לצורך גופם ומקומם, אין צריכין עירוב עכ”ד. והנה בספינה ודאי שהמשכיר רשאי להניח מחפציו בכל החדרים שהשכירו, כי אינו משכיר אלא את זכות הלינה שם, והמשכיר בעל הספינה רשאי ליכנס כל שעה בחדר, ואדרבה בכל חדר נמצאים מיני מכשירים להצלה מטביעה על כל צרה שלא תבוא. וע”ע בס’ תוספות שבת (סי’ ש”ע סק”ג).
