מקורות ונימוקים:
איסור קיום יחסי אישות ביום או לאור הנר
בגמרא בנדה י”ז. איתא, אמר רב חסדא אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום שנאמר “ואהבת לרעך כמוך”. מאי משמע, אמר אביי שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו.
אמר רב הונא ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום, אמר רבא ואם היה בית אפל מותר, ות”ח מאפיל בכסותו ומשמש.
מבואר בדברי הגמרא שאסור לאדם לשמש מיטתו ביום, וטעם הדבר הוא הואיל וביום האור שולט, וחששו חז”ל שמא יראה באשתו דבר מגונה ותתגנה עליו. הואיל וזהו הטעם, בבית אפל וחשוך התירו חכמים לשמש, וכן לתלמיד חכם השולט באורחותיו ויודע לשמור עצמו שלא להסתכל, אף בחדר שאינו אפל התירו הואיל אם הוא מאפיל בטליתו.
כן פסק השולחן ערוך להלכה אורח חיים סימן ר”מ סעיף י”א, אסור לשמש ביום, אלא אם כן הוא בית אפל. וכתב הרמ”א בהגהתו, ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ושרי. ויקפיד שלא להסתכל.
במקום צורך התירו קיום יחסים ביום בחדר אפל
עוד איתא התם, תא שמע ושל בית מונבז המלך היו עושין ג’ דברים ומזכירין אותן לשבח, היו משמשין מטותיהם ביום ובודקין מטותיהם במילא פרהבא, ונוהגין טומאה וטהרה בשלגים. קתני מיהא משמשין מטותיהן ביום, אימא בודקין מטותיהם ביום, הכי נמי מסתברא דאי ס”ד משמשין מזכירין אותן לשבח, אין ה”נ דאגב דאיכא אונס שינה מגניא באפיה, ע”כ.
מדברי הגמרא הללו ניתן ללמוד שאף בחדר אפל או תלמיד חכם המאפיל בכסותו, אין הדבר מותר אלא במקום צורך, כגון דאיכא אונס שינה. שהרי הדבר פשוט שבית מונבז המלך שהזכירו אותם לשבח על ששימשו מיטותיהם ביום, לא עשו כן אלא בחדר אפל או בהאפלת טלית, ולמרות זאת אין זה לשבח אילולי הטעם של אונס שינה.
כן כתב המגן אברהם לסימן ר”מ ס”ק כ”ו שאין נזקקין להיתר זה לשמש ביום, אלא מפני צורך גדול פי’ כשיצרו מתגבר עליו, אולם כתב כי בסוף פרק אף על פי בכתובות משמע דבבית אפל מותר לכתחלה.
אך עיין בברכי יוסף שדחה את הראיה מכתובות בזה”ל: כתב הרב מגן אברהם ס”ק כה, דבכתובות דף ס”ה ע”ב משמע דמותר לכתחלה, עכ”ד. ובשיטה מקובצת כתב שם משם הריטב”א וז”ל, איכא למידק נהי דמותר לעת הצורך, למה מחייבו רשב”ג בכך, וי”ל דמיירי בטיילין או בפועלין שעונתן שתים בשבת, וסבר רשב”ג דאף דקבלה עליה להשרות על ידי שליש, וכו’ אין לו למעט בעונתה כל מה שאפשר, ונותן לה שתי עונות לתשמיש ליל שבת ושבת, עכ”ל. לפי זה אין כל כך ראיה מסוגיא הנז’, ע”כ.
כן כתב להלכה בשו”ת תורה לשמה סימן ע’ שאף בחדר אפל או ת”ח המאפיל בטליתו אין לעשות כן אלא במקום צורך, והדבר מגונה אם נעשה שלא במקום צורך כל שהוא. כן הוכיח מדברי המדרש רבה לפרשת תולדות פרשה ס”ד, קנתרו בדברים את יצחק אע”ה בשביל ששמש מטתו ביום כמ”ש וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו וז”ל ר”ח בר אבא בשביל שהעלו לך ימים רבים היית עושה את הדבר הזה לא כך א”ר יוחנן המשמש מטתו ביום ה”ז מגונה דא”ר יוחנן אין תשמיש המטה אלא בלילה שנאמר בערב היא באה ובבוקר היא שבה וכו’ ע”ש.
וביאר הבן איש חי שם בזה”ל: והיינו כי ודאי יודה ר”ח שיצחק אע”ה היה מאפיל בטליתו דשרי לת”ח בכהאי גוונא ולא עביד איסורא ח”ו, אך הוא מקנטר בזה כיון דהוה אפשר לו לשמש בלילה לא ישמש ביום ללא צורך. כי אף על גב דת”ח שרי ליה להאפיל בטליתו לכתחילה עכ”ז בעינן שיהיה צורך קצת, ולא יעשה דבר זה למותרות.
ובהכי ניחא דמייתי להא דרבי יוחנן שאמר ה”ז מגונה ובאמת בגמרא דנדה א”ר יוחנן אסור ולשון מגונה לאו משמע איסורא אך באמת הם תרי מימרות והך מימרא דרבי יוחנן דמס’ נדה דקאמר אסור לשמש איירי באינו מאפיל בטליתו וגם אינו בבית אפל אבל בבית אפל להמון העם ומאפיל בטליתו לת”ח ליכא איסורא. והך מימרא הנז’ במדרש דנקט לשון מגונה איירי בבית אפל להמון העם ומאפיל לת”ח דכל דלא עביד לצורך כלל רק למותרות ה”ז מגונה כי מדינא שרי וליכא איסורא בכהאי גוונא אפילו דעביד למותרות ורק מגונה יקרא שמשביע עצמו בתשמיש היום וכמ”ש בגמרא דכתובות דף נ”ו אורח ארעא קמ”ל דביאה בלילה ע”ש וזה הוא נמי כונת ר”י באומרו מגונה ר”ל דלא עביד אורח ארעא.
ובהכי ניחא נמי מ”ש בגמרא גבי דוד הע”ה בענין ב”ש שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה דאמר מר אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעב וקשה למה לא אמרו שנתעלמה ממנו הלכה גדולה מזו דאסור לשמש מטתו ביום דבזה נקיט איסורא אך באמת הלכה זו לא נתעלמה ממנו כי ודאי דוד הע”ה האפיל בטליתו וידוע כי הוא עליו השלום לא עשה בעילתו בעילת זנות ח”ו אלא כיון לקידושין כי היתה אשתו ראויה אליו והיתה מגורשת מאוריה והיתה מקודשת מטומאתה ואפילו הבחנה של ג’ חודשים ג”כ היה בזה וכמ”ש בזוהר בראשית ולכן היה רוצה מאד בקיומו של הולד שילדה אותו מביאה זו וצם ובכה עליו שיחיה כי לא בא ח”ו מביאה אסורה ובודאי שנשמר גם בזה להאפיל בטליתו ורק נעלם ממנו דבר זה שהוא חשב להקדים הביאה ביום ולא המתין עד הלילה כדי לשבר יצרו ונתעלמה ממנו הלכה זו כי משביעו רעב.
יחסי אישות הראויים לעיבור יש להקפיד שיהיו דווקא בלילה
אולם חשוב לדעת כי אין הדברים אמורים אלא לעניין עצם ההיתר לקיום יחסי אישות ביום, אך בתשמיש הראוי לעיבור יש להקפיד שלא לשמש ביום אלא בלילה, כי הנשמות המגיעות מתשמיש שנעשה ביום הם הנשמות המגולגלות בלבד, ובוודאי שראוי לאדם להשתדל להוריד את הנשמות המעולות ביותר בתשמיש הראוי לעיבור.
כפי שכתב בשו”ת תורה לשמה שם בזה”ל: ודע כי רבינו חיים ויטאל כתב דמשמש מטתו ביום אינו לוקח כי אם נשמות המגולגלות וזהו הטעם שבא יהודה על תמר ביום כדי שיתגלגלו ער ואונן ולפי שירמיהו הולידה אותו אמו ג”כ ביום וכו’ שחלקיהו שימש מטתו ביום לפי שהוצרך לברוח כנודע ואז נתעברה אשת חלקיהו מירמיהו ולכן בהולדה ההיא יצא ירמיהו ונתגלגל בו נפשו של שלמה הע”ה וכו’ ע”ש.
