מקורות ונימוקים:
בטור יורה דעה סימן שמ”ב הביא למחלוקת הרא”ש והרמב”ם האם יש לדחות את החתונה לאחר שלושים ימי האבלות או לא, דעת הרא”ש שיש לדחות את החתונה לאחר שלושים יום, אולם דעת הרמב”ם שאין לדחות את החתונה אלא לאחר שבעת ימי האבלות.
אכן אף הרא”ש מודה שאין הדברים אמורים אלא לגבי אדם שקיים מצוות פרייה ורביה, אולם כל מי שלא קיים מצוות פריה ורביה, או לחילופין שיש לו בנים קטנים וזקוקים הם לאשה שתטפל בהם כאם, אין מאחרים את החתונה ואין להמתין אפילו שלושים יום, אפילו לדעת הרא”ש.
בפרט שלהלכה פסק השולחן ערוך יורה דעה סוף סימן שמ”ב, כדברי הרמב”ם, שאף אדם המעוניין לישא אשה וכבר קיים מצוות פריה ורביה, רשאי לישא אשה מיד לאחר שבעת ימי האבלות.
ועיין עוד בדברי הראשון לציון הגאון הגדול הרב יצחק יוסף שליט”א בספרו חופה וקידושין עמוד שע”ז – שע”ח שם כתב בזה”ל: חתן שהוא בתוך שלשים יום לאבלו, שלא קיים פריה ורביה, שמותר לו להתחתן בתוך שלשים לאבלו, מותר לו להסתפר ולהתגלח ביום חופתו, וכן בשבעת ימי המשתה מותר לו להסתפר ולהתגלח, ואפילו הוא אבל על אביו או על אמו.
וכן מותר לו להביא תזמורת ולעשות ריקודים ומחולות, לכבוד החתן והכלה כנהוג, שעיקר שמחה בכלי שיר, וכמבואר בפוסקים, ומעבירים את המת מפני הכלה.
ועיין עוד בכנסת הגדולה אבן העזר סימן ס”ה בהגהות הטור, שסיפר על עצמו שחיתן את בנו בחתונה עם תזמורת כלי שיר ומנגנים, בתוך שנת האבל על אשתו שהיא אם החתן.
ועיין עוד בדבריו הבהירים והברורים של מרן פאר הדור מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל שכתב כן בספרו חזון עובדיה אבלות חלק ב’ עמוד ש”כ.
שאין נכון הדבר לומר שאין זה מכבוד הנפטר לקבוע חתונה בתוך השנה, ולכן יש לדחות החתונה לאחר השנה בכדי לעשות נחת רוח לנפטר. אלא אדרבה דחיית החתונה מצערת את הנפטר שנמנעים בגללו לקיים מצות פריה ורביה. כל שכן אם החתן והכלה אינם יראי שמים ונכשלים באיסור נגיעה שהוא מן התורה ועוד, ה’ יצילנו. לכן אדרבא יש להקדים את החתונה ככל האפשר, ובכך גם ימנעו ממכשולות רבים וחמורים.
