מקורות ונימוקים:
בספר במדבר פרק ה’ פסוק י’, אמרה תורה “וְשָׁכַ֨ב אִ֣ישׁ אֹתָהּ֘ שִׁכְבַת־זֶרַע֒ וְנֶעְלַם֙ מֵעֵינֵ֣י אִישָׁ֔הּ וְנִסְתְּרָ֖ה וְהִ֣יא נִטְמָ֑אָה וְעֵד֙ אֵ֣ין בָּ֔הּ וְהִ֖וא לֹ֥א נִתְפָּֽשָׂה”
מהמילה ונטמאה דרשו חז”ל כפי שהביאה המשנה בריש פרק חמישי בסוטה, שאשה שבגדה בבעלה ושכבה עם איש אחר מבלעדי אשה, נטמאה בכך ונאסרה על בעלה.
ובספר במדבר פרק ה’ פסוק כ”ט נאמר: “זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַקְּנָאֹ֑ת אֲשֶׁ֨ר תִּשְׂטֶ֥ה אִשָּׁ֛ה תַּ֥חַת אִישָׁ֖הּ וְנִטְמָֽאָה”.
ובמשנה בסוטה כ”ז: דרשו חז”ל כשם שנאסרה על הבעל כך נאסרה על הבועל, זה לשון המשנה שם: כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמר נטמאה ונטמאה דברי ר’ עקיבא א”ר יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב רבי אומר שני פעמים האמורים בפרשה נטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל.
כן פסק השולחן ערוך להלכה אבן העזר סימן קע”ח, בא עד א’ והעיד לו שנסתרה עם אותו שקינא לה, ושהתה כדי טומאה, אם הוא נאמן בעיניו ודעתו סומכת עליו, יוציא ויתן כתובה. ואם לאו, מותרת לו. ואם הוא בעצמו ראה שנסתרה עמו ושהתה עמו כדי טומאה, הרי זו אסורה עליו ויוציא ויתן כתובה.
אולם כאשר האשה לא קיימה יחסי אישות עם גבר אחר אלא רק עשתה מעשה כיעור, אין חובה על בעלה לגרשה, וכפי המבואר בשולחן ערוך אבן העזר סימן י”א סעיף א’, שכאשר לא קינא תחילה הבעל לאשתו בפני עדים, אלא באו עדים שהעידו שהתייחדה האשה עם אדם מסויים, ובא ומצא דבר מכוער כגון שנכנסו אחריו ומצאוה עומדת מעל המטה והיא לובשת המכנסים או חוגרת אזורה, או שמצאו רוק למעלה מהכילה, או שהיו יוצאים ממקום אפל, או מעלים זה את זה מן הבור וכיוצא בו, או שראוהו מנשק ע”פ חלוקה, או שראו אותם מנשקים זה את זה, או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות במנעול, וכיוצא בדברים אלו ( לפי ראות עיני הדיינים), אם הוציאה בעלה בדבר מכוער כזה, הרי זו לא תנשא לנטען. אולם אין חובה להוציאה ולגרשה במקום כזה.
