באמירת הלל בעשרה יש בכך משום “ברוב עם הדרת מלך”, “ובתוך רבים אהללנו”, “ובמקהלות ברכו את ה'”.
כתב מרן השולחן ערוך (אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכב ס”ב): וקורים הלל בדילוג, בין יחיד בין צבור. וי”א שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרוא את ההלל, ולבסוף, יהללוך. והיחיד אין מברך עליו וכו’. הגה: ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו (טור בשם הרא”ש ור”ת). וכן נוהגין במדינות אלו. ומ”מ יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור. וי”א דכשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים, ונהגו כן בהודו ולא באנא.
ומ”מ גם בימים שאין מברכים על ההלל, יש להקפיד ולאומרו בציבור לכתחילה משום ברוב עם הדרת מלך ומשום ובתוך רבים אהללנו. וראה רמב”ם הלכות חנוכה (פרק ג’ הלכה יב ואילך).
