מקורות ונימוקים:
אין מצוות סיפור יציאת מצרים אלא בליל ט”ו בניסן
בהגדה של פסח אנו אומרים “והגדת לבנך ביום ההוא” יכול מבעוד יום ת”ל בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחין לפניך. מבואר כי מצוות והגדת לבנך וסיפור יציאת מצרים, איננו שייך אלא בזמן שמצה ומרור יהיו מונחים לפניך.
אכן כתב המנחת חינוך מצוה כ”א, דזה פשוט שמצה ומרור אין הכוונה שהמציאות הפיזית שלהן מעכבת את סיפור יציאת מצרים, אלא התורה קבעה זמן בליל ט”ו שבו מצווים אנו על אכילת מצה ומרור ובזמן זה מצווים אנו גם על סיפור יציאת מצרים, אך אין צריך מצה ומרור לסיפור יציאת מצרים.
לאור דברים המנחת חינוך עולה בידינו שבפסח שני שאינו זמן מצוות אכילת מצה ומרור, אין חיוב מצות סיפור יציאת מצרים ואמירת ההגדה.
כן יש להוכיח גם מדברי תרומת הדשן בסימן קל”ז שכתב שאין להתחיל באמירת ההגדה מבעוד יום, הואיל ואיננו זמן חיוב אכילת מצה ומרור, שאיננו אלא בליל ט”ו.
לפיכך למעשה בפסח שני שאיננו זמן שמצה ומרור צריכים להיות מונחים לפניך, אין את מצוות ההגדה וסיפור יציאת מצרים. כמובן שאין גם את מצוות הקידוש, כיון שאיננו יום טוב.
האם לכשיבנה המקדש יהיה חיוב סיפור יציאת מצרים בזמן הקרבת פסח שני
אמנם כיון שמצפים ומייחלים אנו לבניין בית המקדש שיבנה במהרה, יש להסתפק אם יבנה המקדש ונקריב כולנו את קרבן פסח שני, האם תהיה בליל פסח שני מצוות קריאת ההגדה בשעה שמצה ומרור יהיו מונחים לפנינו יחד עם קרבן הפסח. שהרי המקריבים קרבן פסח בפסח שני אוכלים אותו על מצות ומרורים.
אכן יעויין בצל”ח למסכת ברכות דף ל”ז: כתב דבפסח שני ליכא למצות סיפור ההגדה כיון ש”והגדת לבנך ביום ההוא” כתיב. מבואר מדבריו שנוסף לדרשה שדרשו חז”ל מבעבור זה שמצוות סיפור יציאת מצרים תלויה במצה ומרור, יש עוד דין שזמן סיפור הוא בליל ט”ו ניסן דווקא. וע”כ אע”ג דבפסח שני יש מצה ומרור מונח לפניו אינו חייב בסיפור דמצות סיפור הוי בליל ט”ו דוקא וכדכתיב והגדת לבנך ביום ההוא דהיינו ליל ט”ו ניסן ולא בליל ט”ו אייר.
