מקורות ונימוקים:
הצורך בבדיקת שעטנז
במשנה במסכת כלאים פרק ט’ משנה ז’ מבואר, הברסין והברדסין והדלמטיקיון ומנעלות הפינון לא ילבש בהן עד שיבדוק, רבי יוסי אומר הבאים מחוף הים וממדינת הים אינן צריכין בדיקה מפני שחזקתן בקנבוס, ומנעל של זרד אין בו משום כלאים.
בדברי המשנה מבואר שניתן לסווג אזורים מסויימים ככאלו שאין צורך לבדוק את הבגדים המגיעים משם, אם יש בהם שענטז.
אולם בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת כלאים פרק ט הלכה ד איתא, דא אמרה מחוף הים שממדינת הים, אינן צריכה בדיקה. הדא דתימר בראשונה שלא היתה הפשתן מצויה בכל מקום אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקום צריכין בדיקה.
בדברי הירושלמי מבואר, שאין דברי המשנה אלא בהתאם לזמן והמציאות, לפיכך כיום שהפשתן מצוי בכל מקום, יש צורך לבדוק כל בגד מחשש להימצאות צמר ופשתן.
על פי דברי הירושלמי הללו, פסק הרמב”ם הלכות כלאים פרק י’ הלכה כ”ח הלוקח כלי צמר מן הגויים צריך לבודקן יפה יפה שמא תפורין הן בפשתן. ופירש הרדב”ז במקום והטעם לפי שהפשתן מצויה בכל מקום לפיכך כולם צריכין בדיקה.
הבדלים בין ארצות הייצור לעניין שעטנז?
בזמננו ישנם אוסף ממצאים עדכנים המצטברים במעבדות לבדיקת שעטנז, מהם אנו למדים על שכיחות גבוהה של שעטנז בענף הטקסטיל. אמנם שונים הם הארצות לעניין זה, כאשר לפני הנתונים שהגיעו לידי נכון לכתיבת שורות אלו. תשעים אחוזי שעטנז נמצאו בבגדים שנמסרו לבדיקה שמוצאם בארצות מזרח אירופא, באוסטרליא ובדרום אפריקא אחוזי השכיחות עומדים על 80%, מול 50% בארצות הברית, כשבתחתית הסולם מצויה מדינת ישראל – עם עשרים אחוזי שעטנז. אחוזים נמוכים אלו מדברים על בגדים שמיוצרים בישראל אבל כידוע מרביתם של הבגדים הנמכרים בחנויות הטקסטיל וההלבשה בארץ מיובאים ממדינות חו”ל, שם כאמור חדירת השעטנז לענף הביגוד היא באחוזים גבוהים.
אחוזי שכיחות השעטנז משתנה בין סוגי הבגדים השונים
ישנם סוגי בגדים הידועים אצלנו שאין מצוי בהם שעטנז, ואין צריך לבודקם.
לדוגמא: מגבעות לבד, גרביים, אוזניות לחימום אוזניים, חגורות עור, כפפות, כיפות, כתפיות, לבנים, מגבות, פיג’מות, תיקי בד.
בעוד בבגדים אחרים ידוע לנו שמצוי בהם שעטנז, כגון: אפודות, בדים ואריגים, בלייזרים, וילונות, חליפות, חלוקים, חצאיות, טליתות, כובעי קסקט או פרווה, כורסאות וספות, מגפיים, מעילים, נעלי בית, עניבות, שטיחים, ושכמיות.
מהם אחוזי השכיחות הגורמים לצורך בדיקת שעטנז
בספר ילקוט יוסף הלכות שעטנז סימן ש”א סעיף י’ כתב כי כל בגד שמצוי בו חשש שעטנז יש למוסרו לבדיקה במעבדה מיוחדת, ויש אומרים שכל שיש מיעוט של עשרה אחוז הדבר מצריך בדיקה, ויש אומרים שרק בסוג בגד שיש בו מיעוט מצוי שהוא קרוב למחצה, אבל כל סוג של בגד שאין בו מיעוט המצוי כלומר קרוב למחצה אין צריך בדיקה משעטנז. לעומת זאת בשם הגרי”ש אליישיב זצ”ל ידוע כי אף חמש אחוז ומעלה ידוע כמיעוט המצוי.
יסוד המחלוקת נעוץ בהגדרת מה נחשב למיעוט המצוי, כמה אחוזים הופכים את המצב למיעוט המצוי, הגורם לצורך בבדיקת שעטנז.
והואיל וכפי האמור אחוזי שעטנז גבוהים נמצאים בבגדים, לפיכך למעשה בכל בגד מהבגדים הרשומים לעיל שמצוי בהם שכיחות שעטנז, ככל שרשום בתווית שיש בהם צמר או פשתן יש לבודקם משעטנז.
אף שבנדון השאלה, הנושא הוא בגד פשתן, שבו פחות מצוי עירוב צמר, אבל עדין אחוז השכיחות של צמר בו עולה על עשר אחוז, לכן יש להחמיר לבודקו.
בשאר בגדים שאין בהם אחד משני המינים אף ששמענו שאף בהם אירע ונמצא שעטנז אין זה בגדר מיעוט המצוי, על כן אין צריך לבודקם.
