בס”ד
שיורי מים אחרונים
א). במסכת הוריות (דף יג:) ת”ר, חמשה דברים משכחים את הלימוד, האוכל ממה שאוכל עכבר וממה שאוכל חתול, והאוכל לב של בהמה, והרגיל בזיתים, והשותה מים של שיורי רחיצה, והרוחץ רגליו זו על גבי זו. ויש אומרים, אף המניח כליו תחת מראשותיו. והנה יש לעיין האם הקפידא כששותה מהמים שרחץ בהם, או שמא לא מצאה קפידא לנוח אלא בשותה מיתר המים שנשארו בכלי ולא רחץ בהם וזהו לשון “שיורי” רחיצה.
והנה מתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן רעו) שכתב: וששאלתם מים שרחץ מהן אין שותים מהן, ודאי כך הוא מפני שהם קשים לשכחה. מבואר להדיא דהבין, ששיורי רחיצה היינו ששתה מהמים עצמם שרחץ בהם ובזה הוי חשש של שכחה.
וכן מבואר בספר חופת אליהו רבה (פ”ו ד’) שכתב, “השותה מים הנותרים מן הרחיצה”, ומשמע דהיינו מים שהתרחץ בהם ולא מהנותרים בכלי, וכן משמע לכאורה ממה שאמרו בשבת (מא.) רחץ בחמין ולא שתה מהן דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא מבפנים, ורש”י (שם ד”ה ואשתו) פירש, דשתה מן המים החמין המיועדים לרחיצה. הרי דאין חשש לשתות משיירי המים הנמצאים בכלי שרחץ מהם.
אמנם האורחות חיים ח”א (הלכות תלמוד תורה אות כה) מנה בדברים המביאים לידי שכחה, השותה מים שבשיורי רחיצה, ושיש אומרים, אף הרוחץ ממים הנותרים מן השתיה, “או השותה ממים הנותרים מן הרחיצה”.
ב). ואמנם נראה דגם לשיטתו, שמא היינו דוקא בשיירי רחיצה ולא בשיירי נטילה, וחילוק גדול יש ביניהם, דברחיצה יש טפי רוח ששורה על הרגלים, עי’ בשו”ת יפה ללב ח”ב (קונט”א או”ח סימן ד’ אות ד’), ובס’ בן איש חי (ש”א פר’ תולדות או’ א’), דברגלים נאחזים יותר מן הידים ולתוקף אחיזתם אין לנו כח לדחותם משם בנטילה, ורק הכהנים שבמקדש בזכות המקדש והעבודה היה להם כח לדחותם גם מן הרגליים. ובדברים סגוליים, אין לנו אלא כעין מה שאמרו בדיוק ואין להוסיף או לגרוע וכנודע. וכן ראיתי להגאון יעב”ץ בהגהו’ להוריות (יג:) שהסתפק בזה. (ולפי”ז גם מה שכתב בריש דבריו, די”א אף הרוחץ ממים הנותרים מן השתייה, היינו בכה”ג שרוחץ כל גופו).
ג). ועוד גם אם נימא דגם ברחיצת ידיו גרידא, מצאה קפידא מקום לנוח, מסתבר דהיינו דוקא במעט מים שנשארו בכלי שרחץ בהם, אבל אם נשארו כמות גדולה בבקבוק שתייה, אין זה בכלל “שיירי” ואין לחוש בכה”ג.
ד). וגם אין לחוש משום מה שכתוב עוד בתשובות הגאונים (שם): מים ששתה מהם אל ירחץ ידיו בהם מפני שמזלזל בברכה ששתה ועל דבר אחד אין מברכים שתי ברכות ולא יבוא באותם המים ששתה ובירך עליהם ויברך על נטילת ידים, ועוד דקשה לרוח רעה. ע”כ. דנראה דהזלזול הוא מצד זה שעושה את מצוות הנטילה כלאח”י משאריות המים שנותרו לו. ולפי”ז היכא שנוטל ישירות מהבקבוק, אע”ג ששתו כבר ממנו או שפכו ממנו לכוס, מ”מ אין בכך זלזול לפי שאינו נידון כשיירים. ועוד, דאפשר דכל הזלזול הוא בברכה, ובמים אחרונים שלא מברכים עליהם אין לחוש, ואדרבה מבואר בספה”ק שאין ליתן כבוד למים אלו הבאים לגרש הסט”א.
