הרב אליהו בחבוט

שאלה: האם אוכל לתרום לכם באשראי, לציין בהערות בתרומה שם מתי לתת את זה [ י”ד או ט”ו ] ואתם תתנו לעניים את הסכום של מתנות לאביונים בו ביום, ואני אעשה אותכם שליח בזה שאני אתרום? אם כן, תאמרו לי באיזה אופן. ומה לדעתכם הסכום שיש כיום לתת , והאם יש חילוק בין אדם שכרגע מיעוט יכולת לאדם אמיד, מעיקר הדין.

תשובה: בענין אם אפשר לתת מתנות לאביונים באמצעות כרטיס אשראי, כבר כתב על זה תשובה אחד מהרבנים המשיבים הגאון רבי אברהם מיימון שליט”א (הערת מערכת משיב כהלכה: תשובתו של הגר”א מיימון נמצאת כאן). אלא שאפשר לתת בתאום טלפוני עם המזכירות, ואז הגבאי מקנה כסף מזומן לתורם, ונותן לעני. ועכ”פ עפ”י סודם של דברים, ראוי לתת בידיים ממש, שכן מעשה הצדקה צריך להיות בידיים ולא בשיחת טלפון שהיא בדיבור.

ובענין כמה הוא שיעור הנתינה במתנות לאביונים: מעיקר הדין, מספיק לתת “פרוטה” אחת לכל אביון (דהיינו סך הכל ב’ פרוטות, כיון שיש לתת לב’ אביונים). ובימינו, מטבע של עשר אגורות נחשב כמו פרוטה, יען כי זו המטבע הפחות ביותר שיוצא בהוצאה.

ומ”מ מן הראוי לתת ממון בשיעור המספיק לקנות 180 גרם לחם, לפחות לשני עניים (לכל עני שיעור כנ”ל), ואח”כ אם רוצה לתת גם לעניים נוספים, יתן כרצונו. ועכ”פ כל המוסיף, יוסיפו לו מן השמים, ומוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו.

 

מקורות:

 

בענין שמספיק פרוטה אחת, הנה אמנם ידועים דברי הגאון המהרש”א במגילה דף ז’ ע”ב דנתינה מעלייתא בעינן. וכיו”ב מביא מרן החיד”א במחזיק ברכה סי’ תרצ”ד סק”ב בשם מוהר”י בן נעים זלה”ה בשו”ת זרע יעקב סי’ י”א שצידד לומר דבעינן כשיעור ג’ ביצים מפת, וכ”כ בשו”ת מי יהודה סי’ פ”ו ד”ה ומעתה, וכ”כ הרי”ח הטוב זלה”ה בבן איש חי ש”ר פרשת תצוה אות ט”ו, ועוד. מ”מ הכרעת מרן הגרע”י זצ”ל בהליכות עולם על דברי הבא”ח הנ”ל וכן בשו”ת יחו”ד ח”א סי’ צ’ ובחזון עובדיה פורים עמ’ קס”ו, דסגי בפרוטה אחת לכל אביון, משום שכן מצינו כבר בראשונים כמלאכים ז”ל, דכן הבואר להדיא בחידושי הריטב”א למגילה דף ז’ ע”ב, דשיעור בפרוטה חשיב “מתנה” לדין מתנות לאביונים עיי”ש. [וכן המשמעות במדברי הגהות מיימוניות הל’ מגילה סוף פ”ב אשר הובא ביתה יוסף סי’ תרצ”ד, וז”ל הב”י: “והגהות מיימוניות כתבו שכתב תלמיד אחד לפני רש”י ראיתי בני אדם שנוהגים לחלק מתנות בפורים לעבדים ולשפחות גוים העומדים בבתי ישראל, והדבר הוקשה בעיני רבי לפי שנאמר (אסתר ט כב) ומתנות לאביונים, וזה הנותן פרוטה לעבד גוזל לעניים ומראה בעצמו כאילו מקיים מתנות הנאמרים באביוני ישראל.” עכ”ל. אלמא דפשיטא ליה דפרוטה היא בכלל מתנות לאביונים. וכלשון הזה הוא ג”כ בספר הפרדס סי’ ר”ה, ובסידור רש”י סי’ שמ”ו, ובמחזור ויטרי עמ’ רי”א, ובשבולי הלקט סי’ ר”ב]. ובדומה לזה מבואר בשו”ת רש”י סי’ רצ”ג, דאין קצבה למצות מתנות לאביונים וכל אחד נותן כרצונו, ומשמע דאין קצבה גם “למטה” והיינו דסגי בפרוטה, וכן הוא בשבולי הלקט סי’ ר”ב בשם רש”י, ובסידור רש”י סי’ שכ”ה, ובמחזור ויטרי סי’ ר”מ. ובמקום שיש לנו גילוי בדברי הראשונים, אין לחוש לאחרונים. ובכן הרב בית עובד דף קע”ו ע”א כבר העיר דהרב זרע יעקב כתב דבריו מפני שלא ראה דברי הריטב”א הנ”ל, והרגיש בזה גם מהר”י נג’אר במועדי ה’ על הסמ”ג הל’ מגילה דף ק”ט ע”א, וכן העירו על דברות הרב זרע יעקב הנ”ל בשו”ת חסד לאברהם תאומים מה”ת חאו”ח סי’ פ”ג, וביפה ללב סי’ תרצ”ד, ובפקודת אלעזר אבן טובו סי’ תרצ”ד, ושו”ת פני מבין חאו”ח סי’ רל”ה אות ג’,ובשו”ת שואל ונשאל ח”ג חאו”ח סי’ ל”ה, ובספר בית יצחק ממונקאטש על מגילה דף ז’ שם, ועוד רבים. ובכן לדינא העלו רבים מהאחרונים, דסגי בפרוטה, כמו שנקט כמילתא דפשיטא הרב סדר היום בדיני פורים, ומוהר”א ישראל בשו”ת קול אליהו ח”א אה”ע סי ח’, וכן העלה לדינא הרב מאורי אור דקכ”ט ע”א, ובאשל אברהם מבוטשאטש שם, והרב בתי כנסיות סי’ תרצ”ד בכמה מקומות, והכהן הגדול מאחיו הרב משנה ברורה סי’ תרצ”ד סק”ב, ועוד שרים רבים ונכבדים (וקצרתי בזה במאוד מאוד, כי בלא”ה כבר כתב בענין זה מרן הגרע”י ואין צורך לדידן ולדכוותיהו). וכ”כ בילקוט יוסף פורים עמ’ תר”י, והעיר על עלוני הצדקה, שמחמירים לאנשים אשר לא כדת.

איברא דבשו”ת איש מצליח ח”ב חאו”ח סי’ מ”ט רצה ליישב דברי הרב זרע יעקב הנ”ל, כיון דתלה עצמו בדברי הר”ן, וא”כ הוי מחלוקת ראשונים עיי”ש. ובתר דסגידנא קמיה, כיון שאין הדברים ברורים בדעת הר”ן, ואילו בריטב”א (ובראשונים דלעיל) הדברים מפורשים, יש ללמוד הסתום מן המפורש.

ובספר מועדים וזמנים ח”ו סי’ ק”ז (ד”ה ומצאתי) רצה ללמוד מדברי השאילתות פרשת ויקהל פ”ז דחולק על הריטב”א וסובר שצריכים לתת מתנה חשובה, אלא דאחד הרואה עיניו יחזו דלפי מסקנת הדברים שם שאין צורך שתהיה מתנה לפי ערך הנותן, שוב אין מקום לחדש שצריך מתנה חשובה, וממילא אין כל הכרח לחדש שהשאילתות יסבור דלא סגי בפרוטה מעיקר הדין, ובפרט דאיהו גופיה נצרך שם לסברא דאביון תאב לכל דבר וממילא מתרצה בכל דבר וא”כ י”ל דאף פרוטה אצלו מקרי “מתנה” כמפורש בדברי הריטב”א ושאר הראשונים וכנ”ל.

וידידינו הג”ר אברהם דיין שליט”א בספרו חמדת אברהם ח”ד סי’ י’ כתב כמה הערות על דברות הרב חזון עובדיה, וחלקם בנ”ד, ועוד חזון למעוד בעהי”ת. ומ”מ גם לפי דבריו שם, אין הערה על עצם הדין, כי סוף סוף יש לנקוט כדברי הראשונים וכנ”ל.

ומ”מ הוסיף שם בחזו”ע, דהמתחסד עם קונו יעשה כדעת הזרע יעקב וסיעתו, לתת ממון המספיק לקניית שיעור ג’ ביצים (150 גרם) לחם, לכל הפחות עם שני עניים. ולשאר יתן כמתנת ידו. ובגוף ההלכה כתב שם: “וירא שמים יתן בעין יפה ובסבר פנים יפות, והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו.” עכ”ל. וידועים נמי דברי הרמב”ם ב”פ מהל’ מגילה הל’ טו”ב שכתב וז”ל: “מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר (ישעיהו נ”ז) להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.” עכ”ל. אלא דכל זה כאמור ממידת חסידות, דכן נכון וראוי לנהוג, משא”כ משורת הדין לקיום חיוב מתנות תקנת חז”ל לתת לאביונים סגי בפרוטה לכל אחד משני העניים וכנ”ל.

וידעתי בינ”י ידעתי שבכף החיים סופר סי’ תרצ”ד סק”ז כתב שה”מנהג” להחמיר לתת מתנות לאביונים בדמי ג’ ביצי פת, אלא דאיהו גופיה כתב שם דמעיקר הדין סגי בפרוטה, וא”כ ה”מנהג” הוא מנהג בתורת חומרא, שעם ישראל קדושים נהגו להדר על עצמם לתת כנ”ל כהוראת מרן הגרע”י שכך נכון לעשות, ולעולם אין כאן מנהג להכריע שיש לתת ג’ ביצים מדינא, וכנ”ל.

ושמענו מתלמידי הגרב”צ אבא שאול זצוק”ל, שמוסרים בשמו שראוי לתת לכל עני ממון המספיק לקניית מנת פלאפל, שהיא מנה מינימלית המצויה, ואולם בשו”ת אור לציון ח”ד פרק ח”ן סי’ א’ כתב כהוראת מרן הגרע”י הנ”ל דמעיקר הדין סגי בפרוטה וממידת חסידות ראוי להחמיר דמי שיעור ג’ ביצי פת. ודעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל שראוי לתת 50 ₪ לכל עני כדי שתהיה מתנה שיש בה ממש, ומ”מ כאמור דבריו של מרן הגרע”י זלה”ה מבוססים על דברי רבותינו הראשונים אשר מפיהם אנו חיים, וממילא אין לחוש לסברות האחרונים וכנ”ל.

ומה שכתבתי ששיעור ג’ ביצים היינו 180 גרם, אע”פ שלכאו’ היה ניתן להקל בשיעור 150 גרם (וכמו שבאמת כתב באור לציון הנ”ל), היינו עפ”י מה שאמר מרן הגרע”י זצ”ל בעצמו בשיעור במוצאי שבת הנדפס בספר “משיעורי מרן הראש”ל” ח”ב עמ’ ער”ב לענין מתנות לאביונים, שלדעת הרב זרע יעקב הנ”ל נכון להחמיר שיעור 180 גרם.

ומה שכתבנו שפרוטה בזמן הזה לא צריכים לשער לפי שיעור הכסף שהיה בפרוטה בזמן חז”ל אלא לפי המטבע הקטן ביותר שמשתמשים בו בזה”ז, כן העלה בשו”ת יחוה דעת ח”ד סי’ נ”ד במצות פדיון הבן, ובחזו”ע הנ”ל לענין מתנות לאביונים, קחנו משם כי אכמ”ל. ונהי דכתב שם בחזו”ע דלפי זה פרוטה היינו חמש אגורות, דברים אלו כתב בזמנו שעדיין היתה מטבע של חמש אגורות, אבל אדהכי והכי כבר נפסלה מטבע זו מטעם הרשויות, ובמטבע הקטן ביותר (נכון לעכשיו) הוא המטבע של עשר אגורות. [ומה שכתב הרב כבוד יו”ט דף י”ט ע”ב והמל”ח סי’ ל”ח אות ז”ך והכה”ח סי’ תרצ”ד סקי”א דפרוטה היה רק בזמן חז”ל אך עתה נתייקרו השערים וכו’ – אם כן נתת דבריך לשיעורים, ותקנת חז”ל היתה לתת ממון ותו לא וממילא כל סכום שיש לו מטבע לכך שם ממון עליו ולא פלוג רבנן, וככל שהאריך שם ביחוו”ד ואין צורך לקנות חלק בשדי המכפל”ה במה שכבר הרחיב מרן הגרע”י שם לעיני כל ישראל עיי”ש].

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר