לא הגיע לקחת את החבילה, והוצרך השומר לקחתה עמו – ונשברה

מעיקר הדין אפילו שומר חינם שלוקח בידו את הפקדון לדרך, חייב אפילו באונס, היות ואין לו רשות לקחתו לדרך, אבל במקרה המתואר אתה פטור מתשלום, הסיבה לכך היא שאין ביכולת המפקיד ‘לאזוק’ את השומר באזיקים בשביל הפקדון, ובנוסף כשעלית לאוטובוס לא היה דוחס, ולא נכנסת למקום שברור שיקרה בו נזק.
מקורות ונימוקים:

ההלכה מובאת בשו”ע חושן משפט הלכות פקדון (סימן רצג סעיף ג) בזו הלשון:

“המפקיד אצל חבירו והלך בעל הפקדון למדינת הים, והנפקד רוצה לפרש בים או לצאת בשיירא, אם בא והביא הפקדון לב”ד, נפטר מאחריות שמירתו, שאין אוסרים זה במדינה זו מפני פקדון של זה שהלך, ואין אומרים לו להוליכו עמו, שמא יארע לו אונס ויהיה חייב באחריותו, ובית דין מפקידים ביד אדם נאמן אצלם, מפני השבת אבידה לבעלים”, מבואר שלא אוסרים במאסר את השומר מפני הפקדון, אלא ימסרנו לב”ד ולא מדין שומר אלא מדין השבת אבידה, מקור ההלכה ברמב”ם הלכות שאלה ופקדון (פ”ז הלכה יב) וכתב המגיד משנה שאין לזה מקור בגמרא, אבל דברים של טעם הם.

אך במקום שלא שייך למסור לבית דין, וכמו במקרה שלפנינו, על כך הוסיף הרמ”א בהגה: ואם לא היה יכול להניחו ביישוב, והוצרך להוליכו עמו למדבר מכח סכנה או מכח שומר שמסר לשומר, ונאנס מידו, י”א  דפטור הנפקד (מרדכי פ’ הגוזל)”  ביאר הלבוש – כלומר שלא יכול למסור לשומר אחר שאז יהיה חייב מכח שומר שמסר לשומר, ולכן הוצרך לקחת את הפקדון עמו את הפקדון שלא יאבד, י”א שפטור. ולכן יש לפטור בשאלה שלפנינו.

אמנם יש לדעת שפטור זה הוא בתנאי שלא הוליכו השומר מלכתחילה במקום שמסתבר שיקרה בו נזק שאז גם לדעה זו המובאת ברמ”א יש לחייב אף שנאנס, כך מבואר בש”ך בשם מהרש”ל.