מקורות ונימוקים:
נאמר בתורה [במדבר פרק ט”ו פסוק י”ט] “והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה’. מכאן למדה הגמרא בפסחים ל”ז: כי חיוב חלה אינו אלא בעיסה הראויה לבוא לידי ‘לחם’, דהיינו עיסה העומדת לאפייה בתנור, כפי שנאמר בתורה “ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד”.
כך גם מבואר בירושלמי [חלה פ”א ה”ג], שעיסה שנתבשלה באילפס שיש בו משקה, כגון שטוגנה בשמן או בושלה במים, אינה קרויה לחם ופטורה מן החלה. כך פסק גם השולחן ערוך להלכה [יו”ד סימן שכ”ט סעיף ב’]. לפיכך סופגניות של חנוכה שמטגנים אותם במחבת בתוך שמן פטורות מחלה.
אולם דעת ר”ת בתוס’ בפסחים שם, שלא פטרה התורה טיגון בשמן אלא כאשר לש עיסה רכה, אך הלש אבל הלש עיסה עבה כעיסת הלחם, הרי התחייבה בחלה בזמן הלישה ושוב אינה נפטרת בשעת הטיגון. לפיכך לדברי ר”ת הסופגניות של חנוכה חייבות בחלה הואיל ועיסתן עבה בשעת הלישה.
מאידך גיסא, דעת הר”ש על המשניות בחלה פרק א’ משנה ה’, שאם כוונת הלש בעת הלישה הייתה לטגן את העיסה במשקה, לא התחייבה העיסה בחלה בעת לישתה, ככל שאחר כך באמת טיגן אותה בשמן עמוק ולא אפה אותה בתנור. לפיכך לדבריו הסופגניות פטורות מחלה הואיל ולש מתחילה את כל העיסה ע”מ לטגנה בשמן עמוק.
מאחר ונחלקו הראשונים בדבר, כתב הש”ך שם ס”ק ד’ שיש לחוש לדעת ר”ת ולהפריש חלה ללא ברכה, כן העלה להלכה הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף באוצר דינים לאשה ולבת עמוד תרצ”ב.
חשוב לציין, כי גם אם מעוניינים לטגן את רוב העיסה בשמן עמוק, ורק כמה סופגניות אופים אותם מטעמי בריאות או מכל סיבה אחרת, העיסה כולה חייבת בחלה מעיקר הדין ובברכה, כפי שפסק השולחן ערוך יורה דעה סימן שכ”ט סעיף ב’.
