הסיפור עם המהרש”א על א’ שמכר עוונותיו

מקורות

ראה מה שהארכתי בזה בהקדמה לחיבורי כרם יוסף ב”ק, ובהערה שם. והנה יש להביא בזה מעשה שהיה עם רבינו הרידב”ז, אשר במקום כהונתו בעיירה סלוצק היה קצב ירא שמים שלא היה מוותר בשום אופן על זמן תפילותיו וקביעות תורתו. פעם אחת אירע שכשהגיע זמנו לצאת לבהמ”ד היתה חנותו מלאה לקוחות, ופנה והפציר בהם לצאת עד שובו מקביעותו, והיה נוכח שם רופא אחד יהודי פורק עול, ששאלו לפשר דבר תמוה זה, והשיבו כי ממהר הוא לבית הכנסת ללמוד ולהתפלל, ועליו לדאוג לעולם הבא שלו. או אז לגלג עליו אותו רופא, והשיבו כי מוכן הוא לסייע בעדו להגדיל עוד את חלקו בעוה”ב, ולמכור לו כל חלקו בעוה”ב תמורת רובל א’. על אתר הושיט הקצב לרופא רובל, ועשו תקיעת כף. כעבור כמה שנים אחר מות הרופא הופיעה אשתו לחנותו של הקצב, וסיפרה שבעלה בא אליה בחלום נרעש ונפחד שדנוהו בב”ד של מעלה וניקו מעליו כל זכות של הצלת נפשות של ריפוי חולים ונדכאים מחמת שמכר חלקו לקצב. ומתחנן הרופא שיסכים הקצב לחזור בו מן המקח. אך הקצב לא הסכים לבטל את המקח. ואז הופיע שוב הרופא בחלום וביקש מאשתו שתיגש אל רב העיר, הלא הוא הגאון הרידב”ז שיזמין את הקצב לדין תורה. הרידב”ז קבע את זמן הדין תורה בבית מדרשו הגדול, וכשהופיעו לדין תורה שמע את טענותיהם של אשת המת והקצב, נשא ונתן בדבר בפני כל תלמידיו, ופסק כי המכירה בטלה, שאי אפשר למכור מצוות ועוונות, ולכן אינו יכול לבוא בתביעה לקונה שגרם לו לאבד חלקו, והוסיף שאמנם הרופא איבד את חלקו בגן עדן, שכן נתחרט על מעשיו הטובים בכך שמכרם, כמאמר יחזקאל (ל”ג י”ב) “ואתה בן אדם, אמור אל בני עמך, צדקת הצדיק לא תילנו ביום פשעו”, וביארו חז”ל (קידושין מ:) דמיירי בצדיק שהתחרט על צדקותיו. ועוד אמרו בסנהדרין (צ.), שהכופר בעוה”ב נדחה ממנו. אך סיים ופסק, שמחמת הקידוש שם שמים שנגרם ע”י הרופא לאחר מותו, יזכהו לצאת מדינה של גיהינום. (מחשבת הטהרה, עמוד קנ”ד. חיים שיש בהם, אבות ח”ב עמ’ תר”ב).