מקורות ונימוקים:
מוכר רשאי להתנות כל תנאי ממוני על המקח
מוכר יכול להתנות כל תנאי שירצה במה שמוכר, שהרי תנאי שבממון קיים, וכן הוא בשולחן ערוך חו”מ בכמה מקומות, ובסימן שט”ו סעיף ב’ כתב השו”ע בזה”ל: כשם שמתנה אדם כל תנאי שירצה במקח, כך מתנה בשכירות, וכו’.
לפיכך רשת חנויות המוכרת כרטיסי ספר יכול להתנות מה שתרצה במכירת הכרטיס, והינה רשאית להתנות שהכרטיס יהיה לשימוש הרוכש או מי שנרכש עבורו הכרטיס בלבד.
אומנם מן הטעמים האמורים בגוף התשובה, בנידון השאלה אין מניעה מהעברת הכרטיס, כי בפועל אין התניה של חנות הספרים, ואף אם אכן זוהי רצונה וכוונתה של חנות הספרים, כאשר אין התניה בשעת המכירה או על הכרטיס, אין להימנע מהעברת הכרטיס.
את העדר ההתניה ניתן גם להוכיח מאי ניסיון האכיפה המוחלט על העברת הכרטיס, שהרי אין פרטים מזהים על הכרטיס, ואף כאשר משתמשים בכרטיס בחנות לא שואלים האם קיבלת את הכרטיס במתנה או שרכשת אותו מאדם אחר.
האם מותר לעמוד בחנות ולנסות למכור את כרטיס הקניה
בגמרא בב”ב דף כ”א: איתא, אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה דא”ל קא פסקת ליה לחיותי. לימא מסייע ליה מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג וכמה אמר רבה בר רב הונא עד פרסה, שאני דגים דיהבי סייארא. א”ל רבינא לרבא לימא רב הונא דאמר כרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שמרגילן אצלו וחכמים מתירין אפי’ תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה התם אלא דאמר ליה אנא קמפלגינא אמגוזי את פלוג שיוסקי אבל הכא אפילו רבנן מודו דא”ל קא פסקת ליה לחיותי.
ועיין עוד בדברי התוס’ בקידושין נ”ט. שמבאר את דין מרחיקין מן הדג כמלא ריצת הדג בב’ ביאורים, זה לשון התוס’ שם ד”ה עני המהפך בחררה:
ומיהו קשה מההיא דפרק לא יחפור (ב”ב דף כא:) דקאמר התם מרחיקין מן הדג כמלא ריצת הדג אף על פי שהוא של הפקר ונראה דהתם היינו טעמא מפני שהוא יורד לאומנתו כי ההיא דקאמר התם (שם) האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה ואוקי בהדיה מצי לעכובי עליה דקאמר ליה דקא פסקת לחיותאי. ועוד אומר רבינו מאיר אביו של ר”ת דמיירי בדג מת שכן דרך הדייגים להשים במצודות דג מת והדגים מתאספים שם סביב אותו הדג וכיון שזה פירש מצודתו תחילה וע”י מעשה שעשה זה מתאספים שם סביב ודאי אם היה חבירו פורש הוה כאילו גוזל לו ויכול לומר לו תוכל לעשות כן במקום אחר.
בדברי התוס’ מבואר שהאיסור הוא או משום דין פסקת לחיותי שהוא טענת יורד לאומנות חבירו והשגת גבול. או מדין גזל, כיון שהראשון הניח דג מת ובכך יצר את התאספות הדגים, והשני מגיע ומשתמש במה שייצר הראשון על זה כתב התוס’ דהוי כאילו גוזל לו והוא אסור.
נראה לכאורה כי אדם הנכנס לחנות ספרים ומנסה למכור כרטיס ספר, הרי הוא יורד לאומנות החנות או גוזל את החנות [תלוי לפי ב’ הביאורים בתוס’], הואיל והרי החנות כבר תפסה כביכול אותו לרכוש אצלה בכך שמכרה לו את הכרטיס ספר שלה, והוא כעת מנסה למכור את הכרטיס ספר שלו ולמנוע מהחנות לתפוס לקוח חדש, וזאת לאחר שהלקוח כבר הגיע לחנות בכוונה לקנות ספרים בחנות.
חשוב לציין שגם לעמוד בפתח החנות מבחוץ אין היתר, בפרט לאור דברי התוס’ בתירוץ השני המבאר שאף שהדגים לא נתפסו ברשת, הואיל והגיעו בגלל הפיתיון של הדייג אסור להשתמש בפיתיון שהניח הדייג על מנת לתפוס דגים לעצמו. וגם בנידון השאלה החנות היא זו שהביאה את הלקוחות לפתח החנות והניחה את הפיתיון, שזה החנות עצמה או הפרסומות או כל דבר אחר שגרם ללקוחות להגיע, והוא מעוניין להשתמש במה שהם יצרו ולמנוע מהם לתפוס לקוח חדש.
על כן יש לסייג ולציין כי ההיתר בהעברת כרטיס ספר מאדם לאדם, אינו מתיר מכירת כרטיס ספר ללקוחות המגיעים לחנות במטרה לרכוש ספרים במזומן מן החנות, כאמור.
