שאלה:
אני מאומצת, וגיירו אותי בגיל חודשיים כשהגעתי לארץ. אני כרגע בת 20, והיום פעם ראשונה שמעתי שבגיל 12 היו צריכים לשאול אותי אם ברצוני להמשיך את הגיור, או שלפחות הייתי צריכה להצהיר שאני מעוניינת בכך ושיש צורך בתהליך נוסף לא שאלו אותי ולא הצהרתי, אבל אני מעוניינת ואני שומרת מצוות.
האם זה נכון? ואם כן מה עליי לעשות?
תודה רבה!
תשובה:
שאלתך חשובה וכנה, אקדים מעט רקע קודם לתשובה.
גיור תינוקת קטנה, כפי שהיית בשעת הגיור, בעוד שאין לתינוקת דעת ולא שואלים אותה אם רצונה להתגייר, מבוסס על כך שלהיכנס לעם ישראל הוא זכות, ובוודאי רצונה של התינוקת בכך אילו היו שואלים אותה.
משום כך עם קבלת הדעת להתחייב במצוות – בגיל 12, עומדת לנערה היכולת למחות ולומר אין רצוני בקבלת המצוות, ולגלות את דעתה שהגיור איננו זכות עבורה אלא חובה, ובכך לעקור למפרע את הגיור.
אכן מבחינת ההלכה, אין צורך באמירה אקטיבית, שתאמר הנערה רצוני בגיור שעשו לי, אלא די בכך שהנערה עם הגיעה לגיל 12, ממשיכה לנהוג כמנהג העם היהודי, דבר זה מבטא כי רצונה בגיור וזכות הוא עבורה להיות חלק מהעם היהודי.
אולם במצב שבו הנערה לא ידעה מעולם כי יש לה את היכולת למחות, חסר את ההוכחה לרצונה בגיור, רק מכח עצם העובדה שלא מחתה, שהרי לא ידעה שיש בכוחה למחות. לכן לקבלת תמונה מדוייקת ונכונה, יש לבחון מהי תגובתה עם קבלת הידיעה על כך שיכולה היא למחות, האם תגובתה היא שהיא מעוניינת ביהדות ובקבלת המצוות או שתגובתה היא שאיננה מעוניינת.
לאחר ההקדמה
ברור שבנידון שאלתך, ככל שנוהגת את בהליכותיך כפי מנהג העם היהודי בשמירת מצוות, ובנוסף ברגע ששמעת שיש צורך בגילוי דעתך אם הגיור הינו זכות לך או חובה, הבעת את דעתך כי הינך מעוניינת בגיור ובקבלת המצוות, הגיור שלך תקף על פי ההלכה היהודית כדת משה וישראל, ולא מוטל עליך לעשות שום פעולה נוספת כהמשך להליך הגיור, [ככל שהגיור נעשה בבית דין מוסמך כדת וכדין].
ברוכה הבאה, ויהי רצון שתזכי לקיים את כל מצוות התורה באהבה ובשמחה.
מקורות ונימוקים:
בגמרא בכתובות י”א. אמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת ב”ד וכו’, אמר רב יוסף הגדילו יכולין למחות. איתיביה אביי הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים, ואי ס”ד הגדילו יכולין למחות יהבינן לה כתובה דאזלה ואכלה בגיותה? לכי גדלה, לכי גדלה נמי מימחייא ונפקא, כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות, ע”כ. ובתוס’ שם ד”ה לכי גדלה כתב מפרש ר”י לכי גדלה ונהגה מנהג יהודית.
כך גם פסק הרמב”ם להלכה בהלכות מלכים פרק י’ הלכה ג’, וכן פסק השולחן ערוך יורה דעה סימן רס”ח סעיפים ז’ – ח’ בזה”ל, גוי קטן, אם יש לו אב יכול לגייר אותו, ואם אין לו אב, ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר, בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. בין קטן שגיירו אביו בין שגיירוהו ב”ד, יכול למחות משיגדיל ואין דינו כישראל מומר אלא כעובד כוכבים. במה דברים אמורים, כשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל, אבל נהג מנהג יהדות משהגדיל שוב אינו יכול למחות.
אמנם בשו”ת אגרות משה יורה דעה חלק א’ סימן קס”ב כתב כי כל הראיה מכך שהגדיל ולא מיחה הוא, רק אם הודיעו לקטן או הקטנה שיכולים למחות, אולם אם לא ידעו, אין ראיה מכך שלא מיחו. לפיכך כתב על אימוץ גוי בזה”ל, אבל מ”מ צריך להודיעו קודם בן י”ג לזכר וקודם בת י”ב לנקבה משום שרשאין אז למחות על הגרות… אבל כשלא יודיעו אותם הרי יוכלו למחות לעולם כל זמן שיתודעו. ולבד שמסתבר כן דפשוט דהא שאינה יכולה למחות אחר שגדלה שעה אחת דהוא משום שרצונה בזה וחזינן שהיה זכות ברור, אבל בלא ידיעה לא חזינן מגדלותה כלום שהיא שמחה בזה, יש לזה קצת ראיה מהג”א כתובות דף י”א וכו’ עיי”ש.
כן כתב גם בשו”ת מנחת יצחק חלק ג’ סימן צ”ט, וכבר הקדימם המהרש”ל בים של שלמה לכתובות סימן ל”ה.
אכן יעויין בדברי הגאון הרב בקשי דורון זצ”ל במאמר שכותרתו “גר קטן שמחה על הגיור” הובא בכתב העת שרידים י”ד תשנ”ד. שאין הכוונה שאם לכשנודע לו מיחה מבטל הוא בזה את הגיור, שהרי מדברי רוב הראשונים מוכח כי די בזה שנהג במנהג יהדות עם הגיעו לגיל מצוות, אף אם לא ידע מכך שיש בידו למחות. אלא אם נהג במנהג יהדות עם הגיעו למצוות למרות שלא ידע מכך שיש ביכולתו למחות, שוב איננו יכול להפקיע עצמו משמירת תורה ומצוות. אולם לאידך גיסא בעינן לחומרא גם שברגע שיוודע לו שצריכים את רצונות, נווכח שרצונו בגירות, ואם נוכחנו לדעת כי אין רצונו בגיור, יש לעשות טבילה וקבלת מצוות שנית כגיור לחומרא.
חשוב לציין, כי למרות שיש משמעות לקבלת המצוות אם הגיע הקטן לגיל מצוות, אין צורך שגילוי דעתה זה על קבלת היהדות והמצוות, יהיה בפני שלשה, כפי שהביאו בפסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יד עמוד ת”י משמיה דהגריש”א זצ”ל.
לפיכך בנידון השאלה שלפנינו, ככל שהנערה נוהגת בהליכותיה כפי מנהג העם היהודי בשמירת תורה ומצוות, ובנוסף ברגע ששמעה שיש צורך בגילוי דעתה אם הגיור הינו זכות לה או חובה, הביעה את רצונה ברור שהיא מעוניינת בגיור ובקבלת המצוות, הגיור שלה תקף על פי ההלכה כאמור.
