שאלה
שלום לרבנים שליט”א
אני שכרתי רכב מחבר לתקופה של חודש בסך של 1400 שקל.
לקראת סוף החודש (הייתי צריך להחזיר ביום שישי וזה קרה ביום שלישי). נסעתי לבית חולים השרון והחנתי את הרכב בחניה קרובה לבית חולים. לאחר 4 שעות חזרתי לחניה והרכב לא היה, כנראה נגנב ע”י גנבים.
אין ביטוח מקיף, שווי הרכב הוא 7200 שקל, האם אני צריך לשלם לבעל הרכב?
אם כן, השאלה אם אני חייב לו גם את דמי השכירות (1400)?
תשובה:
ראשית הנני משתתף בצער אובדן הרכב, המקום ימלא חסרונכם.
בנוגע לשאלתך, בשעה ששכרת את הרכב התחייבתך בחיובי שמירה כשומר שכר, על כן הנך חייב בגניבה ואבידה, ועליך לשלם למשכיר את שווי הרכב שנגנב.
בנוגע לתשלום על שכירות הרכב, במידה ולא שילמת מראש את תשלום השכירות, אינך נדרש לשלם עבור הימים בהם הרכב לא היה ברשותך. לפיכך עליך לחלק את התשלום החודשי שסיכמת עם המשכיר לימי החודש, ולהפחית לפי החשבון את סך הימים בהם הרכב לא היה ברשותך.
בשורות טובות.
מקורות ונימוקים:
שכר רכב ונגנב האם עליו לשלם למשכיר את שווי הרכב
בגמרא בבא מציעא דף פ: נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה, האם חיובי השמירה של השוכר הם כשומר שכר או כשומר חינם. ז”ל הגמרא, תניא שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם רבי יהודה אומר כשומר שכר.
לעניין הלכה נפסק כדברי רבי יהודה שהשוכר הוא כשומר שכר, כן פסק השולחן ערוך להלכה חו”מ סימן ש”ז סעיף א’, השוכר מחבירו בהמה או כלים, דינו כשומר שכר, להתחייב בגניבה ואבידה וליפטר מאונסין.
טעם הדבר שהוא כשומר שכר, למרות שהשוכר משלם על כך שהרכב אצלו, ביאר הסמ”ע דהיינו משום שהוא נהנה שהרכב אצלו ומשתמש בו, אלא שמאחר והוא גם משלם בתמורה לכך, לפיכך איננו כשואל אלא כשומר שכר.
לפיכך בנידון השאלה בה שכר אדם רכב מחבירו ונגנב ממנו, השוכר חייב לשלם למשכיר את שוויו הרכב, הואיל והתחייב בחיובי השמירה של שומר שכר, שחייב בגניבה ואבידה.
שכר רכב ונגנב האם חייב לשלם את מלוא דמי השכירות
מתניתין בבא מציעא דף עח עמוד א, השוכר את החמור והבריקה או שנעשית אנגריא אומר לו הרי שלך לפניך, מתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור.
ובגמרא שם דף עח עמוד ב, איתא חסורי מיחסרא והכי קתני השוכר את החמור והבריקה או נשתטית אומר לו הרי שלך לפניך, מתה או שנעשית אנגריא חייב להעמיד לו חמור. במה דברים אמורים שלא בדרך הליכתה ניטלה, אבל ניטלה בדרך הליכתה אומר לו הרי שלך לפניך דברי רבי שמעון בן אלעזר. שהיה רבי שמעון בן אלעזר אומר אם בדרך הילוכה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך ואם לא חייב להעמיד לו חמור. ומי מצית מוקמת לה כרבי שמעון בן אלעזר והא קתני רישא השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה אומר לו הרי שלך לפניך ואילו רבי שמעון בן אלעזר אמר השוכר את החמור לרכוב עליה והבריקה או שנשתטתה חייב להעמיד לו חמור אמר רבה בר רב הונא לרכוב עליה שאני אמר רב פפא וכלי זכוכית כלרכוב עליה דמי.
כן פסק השולחן ערוך להלכה חו”מ סימן שי”א סעיף א’ בזה”ל, השוכר את הבהמה וחלתה או נשתטית, או נלקחה לעבודת המלך אעפ”י שאין סופה לחזור, אם נלקחה דרך הליכה הרי המשכיר אומר לשוכר, הרי שלך לפניך, ונותן לו שכרו משלם. במה דברים אמורים, כששכרה לשאת עליה משוי שאיפשר להשליכה בלא הקפדה; אבל אם שכרה לרכוב עליה או לשאת עליה כלי זכוכית וכיוצא בהם, חייב להעמיד לו בהמה אחרת, ואם לא העמיד, יחזיר השכר ויחשוב עמו על שכר כמה שהלך בה, עכ”ל.
מבואר כי ישנו חילוק בין מקרה שבו שכר חמור להוליך עליו משוי ונלקח ע”י המלך בדרך הליכתו שבמקרה זה אומר המשכיר לשוכר הרי שלך לפניך, וצריך השוכר לשלם את כל דמי השכירות. לבין מקרה שבו שכר חמור לרכב עליו, שאם נלקח על ידי המלך, פטור השוכר מלשלם את דמי השכירות על הזמן בו לא היה החמור אצלו.
בביאור החילוק נחלקו הפוסקים, הסמ”ע מפרש שם ס”ק ב’, כי החילוק הוא שכאשר השוכר שכר החמור להוביל משוי ונלקח על ידי המלך בדרך הליכתו, צריך השוכר לשלם את כל דמי השכירות, משום שהשוכר הביא את החמור לידי משרתי המלך, שהרי אילו היה יושב בביתו ועושה בו מלאכתו לא היו לוקחים ממנו את החמור. בשונה ממקרה בו לקחו את החמור שלא בגלל הילוכו של השוכר בו שאז מזלו של המשכיר גרם ולפיכך אין צריך השוכר לשלם את כל דמי השכירות.
אולם בנתיבות המשפט ס”ק ב’ פליג על הסמ”ע ומפרש החילוק בדרך אחרת, שהחילוק הוא בין מקרה בו הנזק קרה לבהמה בעקבות פשיעה מוקדמת של המשכיר כגון שהשכיר חמור תשוש לרכוב עליו, שבזה ההפסד למשכיר, לבין מקרה בו השכיר חמור טוב ונלקח על ידי המלך שאז מזלו של השוכר גרם.
באופן שלדעת נתיבות המשפט, כל מקום בו אירע נזק לגוף הבהמה או שנגנבה גוף הבהמה מזלו של המשכיר גרם והשוכר מפחית את דמי השכירות מהמשכיר. אולם אם לא קרה הפסד לגוף הבהמה, כגון שנלקחה הבהמה לעבודה קצרה והוחזרה לשוכר, ההפסד הוא של השוכר.
בנוגע לשאלה, בו נגנב הרכב בתוך תקופת השכירות, לדעת הסמ”ע הרי השוכר הוא זה שהביא את הרכב למקום הגניבה לפיכך עליו לשאת בהפסד ימי השכירות. אולם לדעת נתיבות המשפט מאחר וגוף הרכב נגנב הרי שמזלו של המשכיר גרם והשוכר איננו צריך לשלם על תקופת השכירות בה הרכב לא היה ברשותו.
לכן למעשה, מאחר והדבר תלוי במחלוקת הפוסקים בין הסמ”ע לנתיבות המשפט, המוחזר יכול לומר קים לי והמוציא מחבירו עליו הראיה. לפיכך אם כבר שילם השוכר למשכיר את דמי השכירות לא ניתן לחייב את המשכיר להחזיר את דמי השכירות עבור התקופה שלאחר גניבת הרכב. אולם אם השוכר טרם שילם את דמי השכירות לא ניתן לחייבו לשלם את דמי השכירות עבור התקופה שלאחר שנגנב הרכב.
