שלום רציתי לשאול:
אני מתפלל בבית כנסת, ולפעמים החזן שניגש הוא תיסמונת דאון האם אני יוצא ידי חובה? זה נקרא תפילה בציבור? האם מותר לענות אמן?
מה עלי לעשות????
וכן פעם בסעודת פורים התפללו ערבית והחזן היה שיכור ברמה מאד גבוהה.
האם יצאנו ידי חובת תפילה בציבור? והאם היה מותר לענות אמן על הקדישים של החזן הזה??
תשובה:
תסמונת דאון מצטרף למניין, ועונים אחריו אמן וקדושה. למעט הלוקה בתסמונת קשה מאוד ואינו מפותח כראוי עד שרמתו פחותה משל ילד בן שש ואינו יודע לשמור מה שנותנים לו. אולם בראי המציאות בזמן הזה, רוב ככול הלוקים בתסמונת זו, אינם בכלל זה ועל כן יש לצרפם למניין ללא פקפוק, ובלבד שיהגה את האותיות בהברה והיגוי נכונים.
ושיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך ללא גמגום ואין הילוכו כהוגן, אין מצרפים אותו למנין ולא עונים אחריו.
מקורות:
תסמונת דאון צירופו למניין
מרן השולחן ערוך (סי’ נה סעיף ח) כתב, דשוטה אינו מצטרף למניין. והתקשו האחרונים דמאי שנא ממ”ש הרמ”א בלכות זימון (סי’ קצט סעיף י’), ששוטה שמכוין ומבין ענין הזימון, ניתן לצרפו לזימון (והיינו לשיטת הרמ”א בסי’ נה ס”ד דתפילה קילא מזימון, יעו”ש). ובמג”א בשם הלחם חמודות כתב ליישב, דשם איירי באינו שוטה גמור, והביה”ל כתב לדחות חילוקו לפמ”ש השו”ע (יו”ד סי’ א’ ס”ה) דגם בסימן אחד מסימני השטות הוא שוטה גמור מן התורה, ואם אין בו סימן אחד פשיטא דמצטרף. וע”כ כתב, דבכל גוונא כל שדעתו קלישתא אינו מצטרף אפילו בשעת הדחק.
ובשם מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל ראיתי שכתבו, שכיון שסימני השוטה הנזכרים בתלמוד חגיגה (ג:) הלן בבית הקברות והמקרע כסותו וכו’, קשה לבודקם בראי המציאות בזמן הזה, מ”מ כיון שאחד הסימנים של שוטה, הוא כל שאינו יודע לשמור מה שנותנים בידו, זהו הסימן שניתן לבדוק בו היום. וראה באריכות לענין סימני השוטה בשו”ע (חו”מ סי’ לה סעי’ י’).
ולפיכך לענין מעשה, האידנא שמלמדים ומקדמים בלמידה גבוהה את רוב ככול הלוקים בתסמונת דאון, ומפתחים אותם בצורה יוצאת מן הכלל עד שקוראים וכותבים וחלקם יוצאים לעבוד, ויש אפילו שנישאים כדת, ובודאי שרובם יודעים לשמור מה שנותנים לידם ודעתם אינם נמוכה מתינוק בן שש שנים, שהרי עושים קניות וכיוצא בזה, הרי דינם ככל אדם ומצטרפים למניין ועונים אחריהם קדיש וקדושה.
וראה עוד משכ”ב בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סי’ לד), שכל שהוא מבין ויש לו דעת כמו הפעוטות ויודע שהקב”ה נתן לנו תורה ואנחנו מקיימים את המצוות הרי הוא מצטרף למנין. וכיוצ”ב בשו”ת משנה הלכות חי”ב (סי’ תכג) לגבי הלוקים בתסמונת דאון, יעו”ש.
למעט אותם הלוקים בתסמונת קשה או שלא פיתחו אותם כראוי, שאז באמת אינם מצטרפים אלא שהם מיעוטא דמיעוטא.
שיכור לצרפו למנין:
מדברי השולחן ערוך (סי’ צט) מבואר שיש כמה דרגות בשיכור, ונפרט:
א. השותה פחות מרביעית יין או שאר משקאות חריפים, מצטרף וה”ה אם שותה מעט יותר מרביעית אך אין הדבר משפיע על צלילות דעתו, הרי הוא ככל אדם.
ב. השותה יותר מרביעית והדבר משפיע על צלילות דעתו אך עדיין שולט על דיבורו כהוגן בלא גמגום והולך ככל אדם אע”פ שלכתחילה לא יתפלל, מ”מ אם התפלל עונים אחריו והוא עצמו מצטרף למנין. עי’ במג”א (שם סק”ו), ובמ”ב (ס”ק יז).
ג. אם אינו יכול לדבר כהוגן וניכר הדבר בהילוכו שאינו כהוגן, אינו מצטרף למנין ואסור לו להתפלל, ראה במ”ב (סק”י). – וזהו השיכור הנידון בשאלתך.
