מקורות ונימוקים:
שכן המבקש לשכור משכנו מרתף האם מותר לשכן אחר לבקש לשכור אותו
בגמרא בקידושין דף נ”ט. איתא, עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מאי אמר ליה נקרא רשע. וכן פסק השו”ע להלכה חו”מ סימן רל”ז סעיף א’ בזה”ל: המחזיר אחר דבר לקנותו או לשכרו, בין קרקע בין מטלטלים, ובא אחר וקנאו, נקרא רשע.
מן האמור מבואר שבכל מקום בו מחזר אדם לשכור מחסן או מרתף או דירה או כל כיוצ”ב, אסור לאדם אחר להפך גם הוא אחר דבר זה ולנסות להשיגו לעצמו, והעובר על כך נקרא רשע. כלומר העובר על כך אין עילה לבטל את השכירות של השני, אלא שהשני נקרא רשע.
אמנם הביא הבית יוסף לדברי המרדכי בפרק חזקת הבתים שכתב שאין הדברים אמורים אלא במקרה בו המבקש הראשון לקנות כבר תיאם עם המוכר את גובה התשלום וסגרו ביניהם ולא היו מחוסרים אלא את הקניין בפועל. אולם בכל מצב בו לא סגרו ביניהם ומתווכחים על המחיר וכדו’, מותר לאדם אחר לשכור או לקנות לעצמו. וכן הביא הרמ”א בהגהתו לשו”ע שם רל”ז סעיף א’.
לפיכך בנידון השאלה שלפנינו, כיון שהשכן הראשון חזר בו והודיע שאיננו מעוניין לשכור את המרתף, ברור הדבר שאין זה נחשב כפסקו הדמים ביניהם וסגרו את הדבר ולא היו מחוסרים אלא קניין, שהרי הודיע הראשון שאיננו מעוניין במחסן, לפיכך אין מניעה מהשכן השני להתעניין ולשכור את המרתף לעצמו, ואין בכך איסור משום דין עני המהפך בחררה.
[מלבד זאת הרי נחלקו הראשונים אם שייך איסור זה גם בנוגע לרכישה או שכירות דבר שהוא נחשב כמציאה, ודעת הרמ”א וכן דעת השו”ע, שבכל מקום שהוא נחשב כמציאה אין דין עני המהפך בחררה, ויתכן בהחלט שבנידון השאלה בו שכן מעוניין לשכור מרתף לפסח הוא מציאה, כי אף אחד איננו מעוניין לאחסן את חפציו במקום מרוחק יותר].
הסוגר עסקה בדיבור האם מחוייב לעמוד בה
לאידך גיסא עלינו להתבונן האם בעקבות ההסכמה שניתנה לשכן השני להשכיר לו את המרתף, ישנה מחוייבות להשכיר לו את המרתף.
בעניין זה איתא בגמרא בב”מ דף מ”ח. הנושא ונותן בדברים לא קנה, והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו. אמר רבא אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו. פירש רש”י שהחוזר בו מסיכום בדברים לקנות מקח, אין עליו את קללת מי שפרע מדור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו. וכן איתא בגמרא שם ב”מ מ”ט. איתמר ‘דברים’ רב אמר אין בהן משום מחוסרי אמנה, רבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה.
לעניין הלכה פסקו הרי”ף הרמב”ם והרא”ש כר’ יוחנן הסובר כי החוזרים בהם מסיכום בדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה. כך גם פסק השו”ע להלכה בחושן המשפט סימן ר”ד סעיף ז’, הנושא ונותן בדברים בלבד הרי זה ראוי לו לעמוד בדיבורו אע”פ שלא לקח מהדמים כלום ולא הניח משכון, וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אע”פ שאינו חייב לקבל מי שפרע, הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו. וביאר הסמ”ע ס”ק י”ג דהיינו שאין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה ואין דעתם נוחה הימנו.
לפיכך ככל שבאמת סגר השואל עם השכן השני על השכרת המרתף, וסיכמו את כל הפרטים ביניהם, לא מיבעי שאין על השני דין עני המהפך בחררה, אלא אף מחוייב השני לעמוד בדיבורו ולהשכיר את המרתף לשכן השני איתו סגר בדברים על השכרת המרתף.
