שאלה:
מכרתי דירה בירושלים לפני מספר חודשים לתושב ארה”ב, בחוזה שערכנו ביננו נכתב כך, “במידה והתשלום יבוצע בדולרים, שווי התשלום יקבע בשקלים על פי השער היציג ביום בו יופיעו הכספים בחשבון הבנק של המוכר”.
בתשלום השני שהעביר הקונה, הבנק שלי בארץ דרש מסמכים מהבנק של הקונה בחו”ל, שיעידו על סיבות העברה ועל ‘כשרות’ הכסף. פרוצדורה זו גרמה לעיכוב של עשרה ימים בזמינות הכסף למשיכה על ידי, במהלך עשרה ימים אלו שער הדולר ירד בסכום השווה לשמונה אלף ₪, מי אמור לספוג את ההפסד הזה? מוסכם עלינו שהתשובה של הרב תכריע בעניין.
תשובה:
יש להיצמד ללשון החוזה בו נכתב כי שווי התשלום יקבע בשקלים על פי השער היציג ביום בו יופיעו הכספים בחשבון הבנק של המוכר. לפיכך ככל שמחמת דרישות הבנק של המוכר לא הופיע הכסף בחשבון המוכר, והבנק סירב לקבל את ההעברה עד להצגת המסמכים הנדרשים על ידי הבנק של הקונה בחו”ל. על הקונה לספוג את הפרשי השערים, שהרי לא הופיע הכסף בחשבון המוכר עד התאריך המאוחר בו ערך הדולר היה נמוך.
אולם במקרה בו הבנק הציג את הכסף בחשבון המוכר מן היום הראשון לביצוע ההעברה, אלא שמנע מן המוכר את יכולת משיכת הכספים עד להצגת המסמכים הנדרשים, ועם הצגתם אושרו הכספים בחשבון המוכר לפי יום הערך של ביצוע התשלום מאת הקונה, יש לחשב את שווי התשלום הדולרי לפי השער היציג שבתאריך המוקדם כלומר תאריך ההעברה, ועל המוכר לספוג את הפסד שינוי השערים.
מקורות ונימוקים:
חתימת חוזה בין מוכר לקונה מחייבת את הצדדים לקיים את לשון החוזה במדוייק. ולשער את שוויו התשלום בדולרים לפי השער היציג ביום בו הופיע הכסף בחשבון הבנק של המוכר. כפי שכתב השולחן ערוך חו”מ סימן מ’ סעיף א’.
יש לציין, כי למרות שדיוקים מעין אלו בלשון השטר, בהחלט אינם עולים על דעת האדם הסביר בעת חתימתו על החוזה. גם בכה”ג עלינו להיצמד ללשון החוזה. יתר על כן, גם אם בכלל לא קראו הצדדים את החוזה אלא סמכו על דברי עורכי הדין מטעמם וחתמו על החוזה, מקבלים הצדדים עליהם מדין תורה, את כל האמור בחוזה. כפי שכתב הרשב”א בתשובות המיוחסות לרמב”ן סימן ע”ז.
הובא ביתר ביאור בדברי ערוך השולחן להלכה, חושן המשפט סימן מ”ה סעיף ה’, בזה”ל: בעל דבר שחותם על השטר לחייב עצמו בדבר מה או לפטור את חבירו מדבר מה, אפילו חתם את עצמו כשלא קרא את השטר, ואפילו ידענו שאינו יודע כלל מה שכתוב בשטר, ואפילו נכתב השטר בלשון הגויים והדבר ברור שאינו יודע לקרות ואינו מבין הלשון כלל, מ”מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו. כיון שלא חשש לקרותו וסמך עצמו על נאמנות של אחרים, גומר בדעתו להתחייב בכל מה שנכתב שם, עכ”ל.
דברי תשובת הרשב”א הנזכרים הובאו גם בבית יוסף חו”מ סוף סימן ס”ט, ואף נפסקו להלכה בשולחן ערוך חו”מ סימן מ”ה סעיף ג’, שכתב בזה”ל: “הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מ”מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו.”
