מקורות ונימוקים:
כתב בתשובת הרא”ש כלל ק”ב סימן ח’, כי המוכר ביצים לחבירו ונמצאו מוזרות, כלומר שהתחיל להתהוות בהן צורת האפרוח, ואינם ראויים לאכילה, הוי מקח טעות ומחזיר את הדמים, והיינו אפילו אם לא ידע מכך המוכר.
כמו כן איתא לעניין השוחט את הבהמה ונמצאת טריפה, שאם נרכשה למטרת אכילה, ונודע בוודאי שהטריפה הייתה קודם למכירה, המקח טעות וצריך המוכר להחזיר את הכסף. כפי שכתב הרמב”ם וכפי שפסק השולחן ערוך חו”מ סימן רל”ב סעיף י”א.
מן האמור היה מקום לומר שגם לעניין המוכר אבטיח ונמצא מקולקל שאינו ראוי לאכילה, או אפילו לבן בצורה שאיננו ראוי לאכילה, הוי המקח טעות וצריך המוכר להחזיר את הכסף.
אולם לעניין הלכה בשולחן ערוך חו”מ סימן רל”ב סעיף י”ט, הביא את דברי הרא”ש על ביצים מוזרות, אך סיים וכתב ועכשיו לא נהגו כן, ומנהג מבטל הלכה.
וגם לעניין המוכר בהמה לשחיטה ונמצאת טריפה שפסק השולחן ערוך שהוי המקח טעות, כתב הפתחי תשובה ס”ק ו’, וכמדומה שעכשיו לא נהגו כן, וא”כ מנהג מבטל הלכה כמו גבי ביצים מוזרות לקמן סעיף י”ט, ויש לחקור אחר המנהג, וה”ה בשאר דברים שדרך למוכרן סתומים וחתומים כמות שהן, כגון קופסאות אתרוגים וכדו’, ויש לבית דין לחקור אחר המנהג.
הרי לנו, שבנידון השאלה וכל כיוצ”ב כאשר רוכש אדם מוצר סגור שאין אפשרות לדעת מה טיבו, הולכים בדבר אחר המנהג. יתר על כן אנו למדים שכבר השולחן ערוך כתב שהמנהג לגבי ביצים שאם נמצאו שאינם ראויים לאכילה המנהג שאין המקח בטל, וכן מצאנו בפתחי תשובה שאם נמצאה הבהמה טריפה אין המקח טעות, אף כאשר הטריפה בוודאות נעשתה קודם המכירה.
הואיל וכך גם בנידון שלפנינו, עלינו להתבונן מהו המנהג בזה, וכמדומה שהמנהג בזה הוא, שאם האבטיח איננו מתוק או שהוא ‘קמחי’, או אפילו אם הוא לבן וחסר טעם, אין מחזירים את הכסף. אלא כל קונה לוקח את האחריות על עצמו כאשר הוא בוחר את סוג האבטיח אותו הוא מעוניין לרכוש, ו’דופק עליו’ כנהוג…
אכן במקרה בו האבטיח נמצא מקולקל באופן חריג כתוצאה מכך שהוא ישן או שהסחורה כולה איננה פגומה כגון שהיא מגידול לא טוב וכדו’, במקרה כזה הוי המקח טעות, כי אין מנהג לרכוש על דעת מצב חריג שכזה.
תגובה אחת
תודה רבה ויישר כח