המשכיר תובע תשלום על נזק והשוכר מסופק אם הנזק היה קודם

שאלה:

שבוע טוב!

המשכיר שלי תובע ממני תשלום בסך 1500 ₪, על סדק בכיור,

אני לא בטוח שזה לא היה קודם.

עם מי הדין??

תשובה:

שלום וברכה

לא ניתן לפסוק בדיני ממונות בלא לשמוע שני צדדים, נוסף על כך קשה מאוד להשיב בלא לשמוע פרטים נוספים, כגון האם הסדק קטן כל כך עד שאפשר שלא לשים לב אליו וכדו’.

באופן כללי, כאשר הניזק טוען ברי שאתה חייב לי כסף עבור נזק כל שהוא, והמזיק טוען שמא הנזק היה ואיני חייב לך כלום, קיימ”ל המוציא מחבירו עליו הראיה, והנתבע פטור מדיני אדם.

אולם התוספות כתבו שאין הדברים אמורים במקרה בו הבריא הוא טוב והשמא גרוע, ובנידון השאלה הבריא הוא טוב שהרי המשכיר סבור היה שאתה תדע להכחישו.

מאידך יש צורך לבדוק האם הסדק הינו סדק כזה אשר ניתן שלא לראותו, שבמקרה זה השמא גם הוא יהיה שמא טוב.

נוסף על כך הרי קיימ”ל שבאומר איני יודע אם נתחייבתי, מוטלת חובה על המזיק להישבע שבועות היסת שאינו יודע, וכמו כן מוטלת עליו חובה לשלם על מנת לצאת ידי שמים.

לכן במקרים מעין אלו מנהג בתי הדין לחקור אחר פרטי המקרה, וככל שהדבר נותר ספק, נוהגים לפשר בין הצדדים, להביא את הצדדים להסכמה ומחילה על מנת להסתלק מן הצורך בשבועה ועל מנת לצאת גם בדיני שמים.

מקורות ונימוקים:

מתני’ ב”ק מ”ו. שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה  משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משתלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד

ובגמרא שם איתא, אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה.

עוד מבואר בגמרא התם, למה לי למימר זה כלל גדול בדין, אצטריך דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המוציא מחבירו עליו הראיה, ע”כ.

מבואר שכאשר ישנו ספק בדיני נזיקים, גם כאשר המזיק שמא והניזק ברי, לדעת חכמים דקיימ”ל כוותיהו, המוציא מחבירו עליו הראיה, והמזיק פטור.

כן פסק גם בשו”ע חו”מ סימן שצ”ט סעיפים ב’ – ג’ בזה”ל:

פרה מעוברת שנגחה, ונמצא עוברה בצידה, ואין ידוע אם קודם נגיחה ילדה ואז אין להשתלם מהולד, או לאחר נגיחה ילדה ויש להשתלם מהולד, ואין הפרה לפנינו, המוציא מחבירו עליו הראיה ולא יטול מהולד.

וכן שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה מת בצדה, ואין ידוע אם מחמת נגיחה הפילה או אם הפילה קודם, המוציא מחבירו עליו הראיה. ואפילו שהניזק טוען ברי והמזיק טוען שמא, ואפילו שאין המזיק מוחזק, כגון שעומדת באגם, פטור ואפילו משבועה.

אלא שבדברי התוספות בכתובות י”ב: ד”ה רב הונא, מבואר שאין הדברים אמורים אלא במקרה בו הברי גרוע והשמא טוב, כגון המקרה של המשנה שהניזק יודע שהבריא לא היה במקום הנזק לכן הבריא שלו גרוע, ומאידך השמא הוא טוב כי לא מוטל על המזיק לדעת אם מחמת הנגיחה הפילה או לא. משא”כ במקרה בו הברי טוב והשמא גרוע.

עיין עוד בדברי השולחן ערוך חושן משפט סימן ע”ה שם בסעיף ט’ כתב בזה”ל:

מנה לי בידך שהלויתיך או שהפקדתי בידך, והלה אומר איני יודע אם הלוויתני או אם הפקדת בידי, ישבע היסת שאינו יודע, ופטור. ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם. ואפילו אם טען תחלה טענת ברי אין לך בידי, וכשחייבוהו לישבע היסת חזר וטען איני יודע אם הלויתני או אם הפקדת אצלי, נשבע היסת שאינו יודע, ופטור.

על כן מנהג בתי הדין, שככל שלאחר הדרישה והחקירה נותר הדבר ספק, מביאים את הצדדים לידי פשרה על מנת להסתלק מן השבועה ועל מנת לצאת גם בדיני שמים.