שאלה:
שלום הרב
אני לומד עם הילדים כל שבת, אחרי שינת הצהרים.
השאלה, אם בשבת הזאת שהיא ערב תשעה באב, אני יכול ללמוד איתם ולחזור איתם על מה שהם לומדים בתלמוד תורה, או שבגלל שזה ערב תשעה באב לאחר חצות אסור.
תודה רבה.
תשובה:
גם בשבת זו שהיא ערב תשעה באב, אל תפסיק את מנהגך ללמוד תורה עם הילדים בשבת קודש, למרות שמדובר בערב תשעה באב לאחר חצות.
יתר על כן, גם כאשר ערב תשעה באב אינו חל בשבת אלא ביום חול, בכל מקום בו יגרם ביטול תורה חלילה אם תמנע מללמוד את מה שליבך חפץ, מוטב שתלמד תורה כהרגלך מאשר להתבטל חלילה מלימוד התורה.
תשובה זו נכונה גם למנהג האשכנזים, על אחת כמה וכמה לספרדים, שלא קיבלו על עצמן את הוראות הרמ”א.
מקורות ונימוקים:
ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים בנוגע לשאלה על לימוד תורה בערב תשעה באב לאחר חצות, גם כאשר מדובר ביום חול.
בשולחן ערוך או”ח סימן תקנ”ד כתב בסעיפים א’ – ב’ בזה”ל:
תשעה באב אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים, ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא בהלכות ובאגדות, משום שנאמר פקודי ה’ ישרים משמחי לב (תהילים יט, ט) ותינוקות של בית רבן בטלים בו אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה; ואם יש ביניהם פסוקי נחמה, צריך לדלגם. ומותר ללמוד מדרש איכה ופרק אלו מגלחין, וכן ללמוד פירוש איכה ופירוש איוב.
בדברי השולחן ערוך מבואר שרק בתשעה באב ישנו איסור לימוד תורה, אך לא הזכיר איסור לימוד תורה בערב תשעה באב לאחר חצות היום.
אולם בשו”ת תרומת הדשן סימן מ”ד כתב שאין ללמוד תורה בערב תשעה באב לאחר חצות, אלא בדברים המותרים ללמוד בתשעה באב עצמו.
וכן פסק להלכה הרמ”א בהגהתו לשו”ע סוף סימן תקנ”ג סעיף ג’ בזה”ל:
ונהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך, כי אם בדברים המותרים בתשעה באב, ולכן אם חל בשבת אין אומרים פרקי אבות.
בטעם הדבר שכתב הרמ”א שלא ללמוד בדברים המשמחים כבר מערב תשעה באב לאחר חצות, למרות שלא התחיל שום אחד מחמשת העינויים של תשעה באב.
כתב החתם סופר בחלק אורח חיים סימן קנ”ו לבאר בזה”ל:
והנה טעם המנהג לא נתפרש, ולפע”ד הוא משום דכל מה שלומד מחצות ואילך עדיין מחשבתו עליו והרהורו גביה בלילה ונכנס לאבל כשהוא שמח, לכן גם בשבת אחר חצות אסור, שאיננו משום אבילות דעצמו, אלא משום לילה שאחריה, ומשו”ה נוהג גם בשבת כן נראה לי, ע”כ.
לעניין מעשה, כל מי שקשה לו ללמוד בדברים המותרים בתשעה באב, לבני עדות המזרח יש להקל בפשיטות ללמוד תורה בערב תשעה באב לאחר חצות, עד לשקיעת החמה, הואיל ובשולחן ערוך לא הזכיר להמנע מלימוד התורה בערב תשעה באב, אלא בתשעה באב עצמו. ועיין בזה בספר חזון עובדיה עמוד רמ”ח.
ובנוגע לערב תשעה באב שחל בשבת הדבר קל הרבה יותר, כפי שכתב בבן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים אות י”ח בזה”ל:
ערב ט”ב אחר חצות לא ילמוד תורה אלא מדברים שמותר ללמוד בט”ב, ואם חל בשבת יש כמה דעות חלוקות בספרי האחרונים, ויש לסמוך על סברת המקילין וכן אני נוהג כסברת המקילין.
אכן גם לדעת האשכנזים יש להקל בכל גווני אם לכשיצטרך להמנע מלימוד דברי תורה שליבו חפץ, יגרם בכך ביטול תורה. כפי שכתב הט”ז על השו”ע סימן תקנ”ג ס”ק ב’, בזה”ל:
הרבה יש לי לתמוה בזה דאם אין איסור באכילת בשר ויין ואדרבה חוב עליו לאכול בשר בשביל כבוד שבת כמו שכתב הטור ססי’ תקנ”ב ולמה נחמיר עליו שלא ילמוד משו’ אבילות בפרט מי שיש לו שיעו’ שרגיל בכך בעת ההיא. ותו תימא לי דהא קורין בתורה במנחה ואפי’ בט”ב במידי דשייך ליומיה. כגון פ’ התמיד ומשניות דקרבנות כיון דרגילים לאומרם בכל יום ולמה ישתנה משניות ופרקים השייכים לאותו שבת. וא”כ בלאו כבוד שבת הוה ליה למימר פרקים.
ומצאתי כתוב בשם רש”ל שלמד אחר חצות בכל ערב תשע’ באב והתיר לאחרים ללמוד. והמנהג שלנו שכ’ רמ”א ע”פ מנהגים צריך עיון ונראה דהלומד בשבת אחר חצות לא הפסיד שכרו כנלע”ד:
גם במשנה ברורה ס”ק ח’ כתב להקל בזה, הואיל וכל החומרא בזה אינה מעיקר הדין, אלא מנהג, שנוסד הואיל ובקלות ניתן ללמוד דברים המותרים בתשעה באב. לכן כאשר יכול להגרם מכך חלילה ביטול תורה אין להחמיר.
והביא המשנה ברורה שגם הגר”א בביאורו כתב דחומרא יתירא היא זו, וכן המאמר מרדכי בספרו מאריך בזה וכתב דהוא מביא הרבה לידי ביטול תורה להלומדים שמתרשלים ללמוד דברים המותרים בט”ב דאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ ועל כן דעתו להקל בזה, וכתב דכן היה הוא נוהג ע”ש. וכן החיי אדם כתב דהוא חומרא בעלמא. על כן סיים המשנה ברורה את דבריו וכתב שמי שרוצה להקל בזה אין מוחין בידו.
ושמענו שגם בישיבתו של החפץ חיים בראדין כך היו נוהגים, שלא להמנע מלימוד התורה בערב תשעה באב לאחר חצות.
ואף שהחזון איש הורה שלא ללמוד בערב תשעה באב לאחר חצות גם כאשר חל בשבת, למעט לימוד שנים מקרא ואחד תרגום וכדו’, שלא יבוא להרהור בדברי תורה מחמתו בתשעה באב.
בנידון השאלה, לעניות דעתי יש להקל גם לדברי החזון איש, הואיל ואין הלימוד עם הילדים דומה ללימודו האישי של אדם שהוא שקוע בו ולומדו בעיון והתעמקות, אלא הוא לימוד בשביל הילדים ודומה יותר ללימוד שנים מקרא ואחד תרגום.
נוסף לזה, כל לימוד קבוע, כמו לימוד עם הילדים בשבת, וכמו לימוד במסגרת לימוד אבות ובנים שנוהגים כיום ברוב בתי הכנסת, הוא לימוד קבוע. וביטולו עלול להיחשב כאבלות בפרהסיה האסורה בשבת קודש.
נוסף לכך, בלי ספק שהלימוד יגרום לביטול תורה לילדים, וכבר אמרו חז”ל בגמרא בשבת קי”ט, לא חרבה ירושלים אלא על כך שבטלו תינוקות של בית רבן מלימודן.
על כן בנידון השאלה בלי ספק שראוי ונכון שלא לבטל את הלימוד הקבוע עם הילדים, אפילו בערב תשעה באב אחר חצות החל בימות החול, על אחת כמה וכמה בערב תשעה באב החל בשבת, כמו השנה, אין לבטל את לימוד התורה הקדושה.
