מקורות ונימוקים:
בספרי זוטא פרק י”ב כתב על הפסוקים מדוע לא יראתם לדברי בעבדי במשה, ויחר אף ה’ בם, כלומר בשניהם. דהיינו שגם אהרון נענש ונצטרע כמו מרים. אולם ממשיך הספרי ומבאר שמיד נתרפא אהרן.
בטעם הדבר שהתורה כתבה במפורש את עונשה של מרים, ואילו בנוגע לאהרון העניין הוזכר ברמז. ביאר הספרי בזה”ל: ולמה פרסם הכתוב במרים ורמז באהרן? לפי שהיא התחילה בדבר. משל למה הדבר דומה לשנים שעברו על כרם, ירד אחד מהן לתוכו וליקט ואכל והאכיל חבירו, כשבא בעל הכרם לא תפס אלא אותו שנמצא בתוך כרמו. כך אהרן ומרים שניהם דברו ושניהם לקו ולא פרסם אלא מרים שנאמר והנה מרים מצורעת כשלג מפני שהתחילה בדבר.
בדרך אחרת מבאר הספרי, שאף אהרן היה ראוי לעונש הצרעת, לכך נאמר ויחר אף ה’ בם. אלא שהיה לובש את המעיל שהוא מכפר על לשון הרע.