מקורות ונימוקים:
- אע”ג דבנד”ד שעוקב אחרי פעולות א”כ גרע טפי ממ”ש הפוסקים להתיר את המצלמות מכיון שבלאו הכי היו מצלמות באופן אוטומטי את כל מה שמתרחש, ומדין מסייע שאין בו ממש, אבל בנד”ד שעוקב אחרי תנועות בני אדם א”כ לכאו’ היה מקום יותר להחמיר.
- אולם יש לצדד להתיר גם בכהאי גוונא, מכיון דהוי פס”ר דלא ניחא ליה בתרי דרבנן, והיינו משום שהצילום עצמו אין בו איסור מה”ת לעוברים ושבים לא של רושם ולא של כותב, וגם אינו מתכוין שיצלם אותו ולא ניחא ביה, היינו לא אכיפת ליה וכמ”ש הביה”ל (סי’ שכ סעי’ יח), לפי שהוא לתומו מתכוין להלך, ולא מעלה ולא מוריד הצילום. וכיון שהוא לא מתקיים, וגם הוא כלאחר יד, הוי פס”ר בתרי דרבנן שכתב השער הציון (סי’ שטז סק”ה), ובשער הציון (סי’ שטז ס”ק יח), וא”כ אף שהוא פס”ר יש להקל.
- ע”פ דברי הרשב”א בחידושיו לשבת (קז.) שלמד מהירושלמי שמותר לנעול את דלת הבית אע”פ שיש בו צבי שניצוד בו, ולא דמי למ”ש בגמ’ דמודה ר”ש בפסיק רישא, דשאני הכא נעילת הדלת היא בדרך כלל פעולה המותרת, ויש כאן ב’ עניינים נפרדים ולא דמי לפוסק ראש הבהמה דבכרח יבגיע האיסור, וכפי שהסביר הישועות יעקב (סי’ שטז סק”ה).
וכן העלה לדינא בנושא המצלמות מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל בספרו חזון עובדיה ח”ו (עמ’ קנא), ועיי”ש שהסתייע לדבריו בשם סופרים וספרים, וכ”כ הגרש”ז אויערבאך בשלחן שלמה (סי’ שמ או’ יב).
