מקורות ונימוקים:
מחלוקת הפוסקים האם נותן טעם לפגם בפסח מותר
הנה כפי שהוזכר בשאלה, הנידון הוא בנוגע לבישול בכלי שאינו בן יומו שהוא נחשב לנותן טעם לפגם. וידועה מחלוקת הפוסקים בנידון נותן טעם לפגם בפסח, דעת השולחן ערוך בזה או”ח סימן תמ”ז סעיף י’ שנותן טעם לפגם בפסח מותר בדיעבד, אך לכתחילה אף לדעת השולחן ערוך נותן טעם לפגם אסור. ואילו דעת הרמ”א להחמיר בנותן טעם לפגם בפסח אף בדיעבד, שהרי כתב שם על דברי השו”ע סימן תמ”ז סעיף י’, יש מחמירים וכן נוהגים באלו המדינות.
לאור האמור היה נראה לאסור את בישול המאכל בסיר חמץ שאינו בן יומו על מנת לאוכלו לאחר זמן איסור אכילת חמץ. הואיל ואף לדעת השו”ע נותן טעם לפגם בפסח אסור לכתחילה
נותן טעם לפגם מותר באכילה בערב פסח לאחר זמן איסור אכילת חמץ
אמנם שונה דין אכילת מאכל שבלע נותן טעם לפגם בערב פסח, מדין אכילתו בפסח, וכפי שכתב הרמ”א בהדיא בסימן תמ”ז סעיף ב’ בזה”ל: חמץ שנתערב משש שעות ולמעלה עד הלילה, אינו אוסר במשהו אלא דינו כשאר איסורין. ונותן טעם לפגם נמי שרי, ע”כ.
מבואר דאף הרמ”א הסכים להתיר נותן טעם לפגם לאחר זמן איסור אכילת חמץ בערב פסח, ולא כתב לאסור אלא בפסח עצמו.
והראוני דכ”כ הפרי חדש אורח חיים סימן תמז סעיף ב’ בזה”ל: ולא מצינו בבירור לאחד מן הפוסקים שאוסרים נותן טעם לפגם בפסח שיאסרו בערב פסח במשהו, דא”כ לדידהו אף בערב פסח יהא אסור נותן טעם לפגם, זה נראה בכוונת מור”ם ז”ל:
וכ”כ אף בחיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קכ”א סעיף י”ד בזה”ל: מדינא נותן טעם לפגם, מותר גם בפסח, וכן סתם הב”י בש”ע. אבל מטעמים הנזכרים, החמירו הפוסקים לאסור בפסח אפילו נותן טעם לפגם, דעל כל פנים לא גרע ממשהו. ואפילו משהו ונותן טעם לפגם, אסור. אבל בערב פסח עד הלילה, מותר.
האם יש להתיר נ”ט בר נ”ט דהיתרא לפסח
נוסף על האמור, עלינו לדון האם יש להתיר את הנידון בשאלה מדין נ”ט בר נ”ט, הואיל וחמץ קודם הפסח היתרא הוא, אם כן הו”ל נ”ט בר נ”ט דהיתרא, ושמא משום כך נמי יהיה מותר לבשל את המאכל ולאוכלו אף בפסח עצמו.
אכן יעויין בזה במשנה ברורה סימן תמ”ז ס”ק נ”ח שכתב להתיר משום כך רק בדיעבד אך לא לכתחילה, זה לשון המשנה ברורה שם: אכן אם בישלו אותו מתחלה לשם פסח אלא שהיה הכלי אינו בן יומו מותר לאכלו בפסח, ובלבד שיערה אותו קודם פסח לכלי פסח. ומ”מ לכתחלה אין להתיך השומן בכלי חמץ אפילו אם ידוע לו שהוא אינו בן יומו, ע”כ.
אכן אין האמור אלא בנוגע לפסח עצמו, אכן בהחלט ניתן לחלק ולומר שבנוגע לערב פסח לאחר זמן איסור אכילת חמץ, אין לאסור נ”ט בר נ”ט דהיתרא, ובפרט שבנידון דידן הרי הוא נ”ט בר נ”ו לפגם, ועיין בזה בבן איש חי לפרשת קורח אות י”ג שכתב כדברי הבית יהודה והשו”ג דאף שבאופן כללי החמיר בנ”ט בר נ”ט על דעת לאוכלו בחלב, מ”מ היכא דאיכא תרתי לטיבותא דאינו ב”י והוי נ”ט בר נ”ט התיר.
לאור ב’ הטעמים הנזכרים יש להתיר את נידון השאלה אף לכתחילה, אך לדעת הרמ”א יקפיד שלא לאכול את המאכל הזה בפסח, ורק לדעת מרן השו”ע ניתן להקל בכך בדיעבד, לאחר שיערה את המאכל לכלי פסח. ועיין עוד ועיין למרן זיע”א בשו”ת יבי”א חלק ח’ סימן מ”ג אות ו’ שהרחיב והעלה עוד כמה סיבות וצירופים להקל בנידון כעין זה שלפנינו.
