מקורות ונימוקים:
בבית יוסף (אבן העזר סימן קיט) הביא דברי התרומת הדשן (סימן רמג) שכתב וז”ל: ראובן שגירש את אשתו ונשאה שמעון בעיר קטנה שאין יהודים אחרים דרים שם אלא אלו השנים ובתיהם רחוקים זה מזה והרבה פעמים כשיש להם עסק ביחד נכנס ראובן לבית שמעון ושוהה שם שעה אחת או שתים דאין איסור בדבר במה שהם דרים בענין זה וגם על מה שנכנס לביתו ושוהה שם שעה או שתים, כתב דנראה לי דאין קפידא בזה. וכתב להעיר ע”ז מרן הב”י, “ואין דבריו נראים לי בזה, ואף על פי שהביא ראיה לדבריו, אינה מכרחת. עכ”ל. והרמ”א (שם סעיף ח’) בסתם כתב להקל בזה וכדעת התרומת הדשן, וכ”כ הח”מ (ס”ק כד) והפרי חדש (שם). אולם הט”ז (ס”ק יט) החמיר כדעת מרן הב”י לפי שמכירה ברמיזותיו ובקריצותיו ולא מהני מה שיש אנשים אחרים בבית.
מ”מ היכא שנושא ונותן עימה ועורך לה קניות אין שום היתר בדבר להיכנס לביתה, וכמ”ש הרמ”א גופא (שם), שאע”ג שמצווה לזון את גרושתו, ומצווה הוא יותר מבשאר עני, מ”מ אסור שיהא לו עסק עימה ויזונה רק על ידי שליח. וכל מה שהיקל הרמ”א לעיל, היינו דווקא כשאין לו עסק עימה.
וראה עוד בשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סימן תשפד) דנראה דאף למקילין בכל ייחוד היכא דהבית סגור ולא נעול שאין איסור יחוד, מ”מ בגרושתו אין להקל בזה כלל, ואם רצונו לשוחח עמה על עסקי הילדים, יקח עמו קרוב משפחה וכדומה (באופן שלא יהא חשש ייחוד) ורק בשעת הדחק שמוכרח לשוחח עמה לצורך הילדים ואי אפשר דרך הטלפון וכדומה, ואין אחר, יזהר עכ”פ שהדלת תהא פתוחה.
