שאלה:
שלום הרב
חבר ביקש ממני לעזור לו לבנות סוכה בחצר ביתו, הוא רוצה לעשות את המינימום, אני זוכר שאפשר לעשות כמה קרשים מסביב בלא לקנות דפנות שלמות.
איך עושים את זה?
האם אפשר לעשות מסדינים לבד דפנות לסוכה, זה נראה לי יותר קל.
תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
כל הכבוד על עזרתך לחברך בבניית הסוכה
אכן אפשר לעשות סוכה בקרשים בודדים בלא להשתמש בדפנות שלימות לסוכה.
הדרך לעשות כך היא על ידי קיבוע קרשים לרוחב דפנות הסוכה, באופן שיהיו הקרשים סמוכים זה לזה במרחק של פחות משלשה טפחים, דהיינו פחות מעשרים וארבע ס”מ זה מזה. עד לגובה עשרה טפחים, דהיינו שמונים ס”מ לפחות.
מעיקר הדין אפשר ליצור כך סוכה שלמה באמצעות דין לבוד בשלשה דפנות, אולם לדעת חלק מהפוסקים כאשר יוצרים את דפנות הסוכה מדין לבוד, ראוי לעשות ארבע דפנות שלמות ולא פחות, ובמידת האפשר כדאי להחמיר.
אולם חשוב לדעת, שלעשות דפנות סוכה מסדינים, אין זה אפשרי כמעט בכלל, כי לדעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל צריך שהסדינים לא יתנודדו ברוח כמעט בכלל, וזהו דבר שטכנית כמעט איננו מעשי כלל, לכן הדרך הנכונה ליצור סוכה במינימום מאמץ והשקעה, היא כאמור לעיל ליצור דפנות באמצעות דין לבוד.
כמובן מלבד דפנות הסוכה, חשוב לשים סכך כשר על הסוכה.
בברכת גמר חתימה טובה
הרב דוד אוחיון
מקורות ונימוקים:
דין “לבוד” בדפנות הסוכה
בגמרא בסוכה דף ו’ מבואר, שמחיצין היא הלכה למשה מסיני, וביארה הגמרא שם דף ו’: דהיינו שהלכות דפנות הסוכה הן הלכה למשה מסיני, כגון דין גוד אסיק או גוד אחית, ודין לבוד, ודין דופן עקומה.
דין לבוד מחדש שניתן לראות בשני חלקי מחיצה שרחוקים זה מזה פחות משלשה טפחים כמחיצה שלמה מחוברת.
דין זה מתבאר גם במשנה בסוכה דף ט”ז. המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוה מן הארץ שלשה טפחים פסולה מלמטה למעלה אם גבוה עשרה טפחים כשרה.
וכן פסק השו”ע להלכה או”ח סימן תר”ל סעיף ט’ בזה”ל,
היו דפנותיה גבוהים שבעה ומשהו והעמידם בפחות משלשה סמוך לארץ, כשרה, אפילו הגג גבוה הרבה ובלבד שיהא מכוון כנגדן; ואפילו אינו מכוון ממש, רק שהוא בתוך שלשה כנגדו, כשרה; ואם אינה גבוהה אלא עשרה טפחים, אפילו אין בדופן אלא ארבע ושני משהויין, כשרה, שמעמידה באמצע ואמרינן לבוד למעלה ולמטה, וחשוב כסתום; היו הדפנות גבוהות מן הארץ שלשה טפחים, פסולה.
מכוח דין לבוד, ניתן גם ליצור את דפנות הסוכה, במינימום הנדרש, דהיינו באמצעות קיבוע קרשים שוכבים לרוחב הסוכה, כאשר אין ביניהם יותר מג’ טפחים, וכך ליצור את כל דפנות הסוכה עד לגובה עשרה טפחים שהוא הגובה הנדרש למחיצות הסוכה.
האם אפשר ליצור סוכה משלש דפנות של לבוד
אמנם נחלקו הפוסקים, האם כאשר משתמשים בדין לבוד, ניתן להסתפק בשלשה מחיצות, או שכאשר משתמשים בדין לבוד, צריך לעשות דווקא ארבע דפנות, ולא שלשה.
דעת המג”א בתחילת סימן תר”ל, וכן דעת הפרי מגדים שם, שכאשר דפנות הסוכה נעשים באמצעות דין לבוד, מוכרחים לעשות ד’ דפנות דווקא, ולא פחות. כך גם הביא המשנה ברורה להלכה כדבר פשוט ללא חולק בסימן תר”ל ס”ק ז’.
אולם דעת הבית יוסף נראה כדבר פשוט שלא חילק בדבר זה, אלא גם כאשר משתמשים בדין לבוד, ניתן לעשות סוכה משלשה דפנות בלבד, כמו סוכה רגילה הנעשית מדפנות שלימות, וכן מורים דבריו בשו”ע סימן תר”ל סעיף י’.
וכן כתב בכף החיים ס”ק י”ח, וכן מורים דברי מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל בשו”ת יחווה דעת חלק ג’ סימן מ”ו שכתב שם, כי הרוצה לעשות מחיצות הסוכה בסדינים, טוב שיארוג אותם במחיצות קנים, שאין בין קנה לחבירו שלשה טפחים, וכל פחות משלשה כלבוד דמי, והיינו כפי שכתב השו”ע בסימן תר”ל סעיף י’, ולא כתב לסייג את דבריו שאין לעשות כן בד’ המחיצות, וכן מורים דבריו בספר חזון עובדיה סוכות עמוד ו’.
אין לעשות את דפנות הסוכה מסדינים בלבד
אכן האפשרות לעשות את דפנות הסוכה מסדינים איננה אפשרות טובה, כי דרך הסדינים שהם מתנודדים ברוח, ומחיצה המתנודדת ברוח איננה מחיצה כפי שפסק השו”ע או”ח סימן תר”ל סעיף י’, בזה”ל:
העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות לה, אם היו חזקים, או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האוירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם, הרי זו כשרה. על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים, אף על פי שקשרן בטוב, זמנין דמינתקי ולאו אדעתיה והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה, והרוצה לעשות בסדינים, טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה.
ואף שדעת החזון איש שגדר מחיצות המתנודדות ברוח היינו כאשר הינם מתנודדות וזזות יותר משלשה טפחים, כפי שכתב החזון איש בהלכות עירובין סימן ע”ז אות ו’.
כבר כתב מרן הרב עובדיה בשו”ת יחווה דעת חלק ג’ סימן מ”ו להוכיח שאף כאשר הסדינים מתנודדים פחות מכך, אינן מחיצה. וכתב שמסתמות דברי הפוסקים לא נראה כדברי החזון איש, אלא כל שהמחיצה הולכת ובאה ברוח, אף על פי שאינה מתרחקת שלשה טפחים, הנדנוד לבד מוציאה מדין מחיצה, ולכן הקשו בגמרא מהעושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה, אף על פי שהענפים נעים ונדים ברוח, ולא תירצו בענפים קשים שאינם נכפפים ומתרחקים שיעור שלשה טפחים, אלא הוצרכו לתרץ דעביד להו בהוצא ודפנא. ופירש רש”י, שארג את הנוף כמין מחיצה שלא יניענו הרוח. וכיוצא בזה כתב המאירי שם. גם הריטב”א בחידושיו לסוכה (כ”ד ע”ב) כתב, שכל מחיצה שהרוח מנענעה אינה מחיצה. וכן מלשון הרמב”ם והשלחן ערוך הנ”ל מוכח שכל מחיצה שהולכת ובאה ברוח אפילו כל שהוא אינה מחיצה.
והיינו טעמא שדין זה לא נלמד מסברא אלא הוא בכלל הלכתא דשיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני (סוכה ו’ ע”ב), והכי גמירי לה שיעור חוזק המחיצה שלא יהיה הרוח מניד אותה כלל, אפילו בלא ביטול המחיצה ולכן פסלו האחרונים מחיצה שהולכת ובאה ברוח אפילו כשהיא בתוך הבית שאין שם רוח, כיון שאין זה מטעם שהרוח מפילה ומבטלה מתורת מחיצה, אלא משום דין שיעור בחוזק המחיצה והרי חסר השיעור בעצמותה וכו’ ע”כ.
