ואיננו כי לקח אותו האלוקים – להיכן נלקח חנוך?

שאלה:

שלום כבוד הרב.

רציתי לשאול, נאמר בפסוק (בראשית ה כד) “ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אתו אלוהים” לאן לקח אותו אלוקים?

תשובה:

שאלתך מעניינת,

כפי ששמת לב, אצל חנוך נאמר לשון שונה משאר בני דורו, בעוד על שאר בני דורו כתוב בבראשית פרק ה’ וימות, על חנוך כתוב ואיננו כי לקח אותו האלוקים. מהו הפירוש לקח אותו האלוקים, לאן לקח אותו?

נחלקו בזה מפרשי התורה, ונאמרו בזה כמה דעות. על פי מדרש אחד, חנוך היה בין הבודדים שנכנס בחייו לגן עדן, כלומר חנוך לא מת אלא עלה חי לגן עדן. בדומה לזה כתב בתרגום יונתן בן עוזיאל כי חנוך לא מת אלא עלה לשמים והפכו ה’ למלאך ששמו מטטרון.

אולם לפי פירוש רש”י ועוד, חנוך מת כשאר האדם. הסיבה לכך שנכתב ואיננו כי לקח אותו האלוקים ולא נכתב בתורה וימות, מאחר וחנוך מת קודם זמנו, זהו הפירוש ‘ואיננו כי לקח אותו האלוקים’, איננו למלא את שנותיו כי לקח אותו האלוקים קודם זמנו.

בביאור הסיבה שלקח אותו האלוקים קודם זמנו, כתב רש”י כי הוא משום שצדיק היה חנוך, אך אופיו היה כזה שעלול היה להרשיע, לכן לקחו ה’ קודם לכן שימות בצדקו ולא ירשיע חלילה.

מקורות ונימוקים:

בחומש בראשית פרק כ”ה מופיע חנוך בן ירד בתוך רשימה של דורות בין אדם הראשון עד נח, אולם בשונה מכל הדורות עליהם כתוב וימות, אצל חנוך כתוב לשון שונה כדלהלן: וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ חֲנ֖וֹךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאֵינֶ֕נּוּ כִּֽי־לָקַ֥ח אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים:

נחלקו הפרשנים והמדרשים, מהי סיבת השינוי ללשון זה, ומהו הפירוש ואיננו כי לקח אותו האלוקים, לאן ומדוע לקח אותו.

כמו כן שנות חייו של חנוך עומדים על שלש מאות שישים וחמש שנים, מספר זה נמוך באופן חריג באופן יחסי לשאר בני דורו, מהי הסיבה לכך.

שינויים אלו היוו מקור לפרשנויות שונות ואגדות שונות, בקרב פרשני המקרא, ולהבדיל גם בקרב הנוצרים והמוסלמים אשר יצרו אגדות שונות סביב מותו המסתורי של חנוך.

כפי שמופיע במקורות ובמפרשי חז”ל נאמרו בזה כמה דעות.

במסכת דרך ארץ זוטא מופיע, שחנוך היה בין הבודדים שנכנסו בחייהם לגן עדן, “תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, אליהו, משיח, אליעזר עבד אברהם, אברהם, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא, בתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי.

בדומה לכך מפרש בתרגום יונתן בן עוזיאל, כי חנוך נלקח מעולם זה אשר בארץ ועלה למרום במאמרו של ה’ ונקרא שמו מטטרון ספרא רבה שהינו מלאך ה’.

אולם מנגד מצאנו לרש”י הרלב”ג ועוד המפרשים כי חנוך מת כשאר האדם, אלא שמת בקיצור ימים ושנים לפיכך נכתב בו לשון ואיננו כי לקח אותו האלוקים.

לדעת הרלב”ג הסיבה שלא זכרה בו התורה לשון מיתה כפי שהזכירה בשאר בני דורו, להורות על ההבדל שהיה בינו וביניהם, כי הוא השלים נפשו והגיע בו שלמותו, ושאר האנשים ההם מתו בלא חמדה. כלומר חנוך הגיע לשלמות בחייו הקצרים, ולא נותר לו אלא להילקח אל השם.

לעומת זאת במדרש רבה איתא [פרשה כ”ה פיסקה א’], רבי איבו אומר חנוך חנף היה, פעמים צדיק, פעמים רשע. אמר הקב”ה: עד שהוא בצדקו אסלקנו.

על פי מדרש זה כתב רש”י, כי חנוך צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב”ה וסילקו והמיתו קודם זמנו, וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ‘ואיננו’ בעולם למלאות שנותיו, ‘כי לקח אותו’ – לפני זמנו.

להעשרת הידע בעניין, צירפתי כאן לדברי ספר הישר שהביא את תולדות חנוך בצורה מרתקת וייחודית, כדלהלן:

“ויתהלך חנוך את האלקים… ויפרד בחכמתו את נפשו מבני האדם ויסתר את נפשו מהם ימים רבים. “ויהי מקץ ימים רבים ושנים… ויקרא אליו מלאך ה’ מן השמים… ויאמר אליו קום צא מביתך וממקומך אשר נחבאת שמה. ומלכת על כל בני האדם למען אשר תלמדם את הדרך אשר ילכו בה… “ויקם חנוך ויצא מביתו… וילך את בני האדם וילמדם דרך ה’… וימלוך חנוך על בני האדם… ויבואו וישתחוו לו ארצה… וגם כל מלכי בני האדם הראשונים והאחרונים ושריהם ושופטיהם באו אל חנוך כשמעם את חכמתו וישתחוו לו אפים ארצה… ויתקבצו כלם כשלשים ומאת מלכים ושרים וימליכו את חנוך עליהם ויהיו כלם תחת ידו… וישם שלום בין כלם ויהי שלום בכל הארץ בימי חנוך. וימלוך חנוך על כל בני האדם מאתים וארבעים שנה ושלש שנים ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו… “ואלה תולדות חנוך מתושלח ואלישוע ואלימלך בנים שלשה, ואחיותיהם מלכה ונעמה…

“ויהי בשנת מות אדם [הראשון] היא שנת מאתים וארבעים שנה ושלש שנים למלכות חנוך… וישם חנוך על לבו להפרד ולהבדל מבני האדם ולהסתר מהם כבראשונה… ויסתר מבני האדם שלשת ימים ויגלה להם יום אחד… וביום אשר יצא אל עבדיו להראות להם ולמד להם דרך ה’ וכל אשר ישאלו ממנו דובר אליהם. ויעש כמעשה הזה ימים רבים ושנים”, ו”אחרי כן ויסתר את נפשו ימים ויגלה לעמו יום אחד לשבעה ימים ואחרי כן יום אחד בחדש ויום אחד בשנה עד אשר בקשו פניו כל המלכים וכל השרים וכל בני האדם ויתאוו כלם לראות את פני חנוך ולשמוע את דבריו ולא יכולו. כי יראו כל בני האדם מחנוך יראה גדולה וייראו מגשת אליו”, ו”לא יוכל איש לראות את פניו פן יוסר וימות”. “ויתייעצו כל המלכים וכל השרים לאסוף את כל בני האדם יחד ולבא אל חנוך מלכם לדבר כלם עמו… ויעשו כן… ויצא חנוך אליהם”, ונתקבצו כולם ובאו אליו, “ויתבהלו מאד כל בני האדם ויתמהו ממנו על חכמתו וישתחוו לפניו כלם ארצה ויאמרו יחי המלך”. “ויהי מימים… וחנוך מלמד אותם את דרכי ה’.

ויקרא מלאך ה’ אל חנוך מן השמים בעת ההיא ויאמר להעלותו השמים להמליכו על בני האלקים בשמים כאשר מלך על בני האדם בארץ… “כשמוע חנוך את הדבר הזה ויצו ויקבצו לו את כל יושבי הארץ… ויאמר אליהם נשאול נשאלתי לעלות השמים לא ידעתי יום לכתי. ועתה אלמד אתכם חכמה ומוסר… וישם להם חוקים ומשפטים לעשותם בארץ וישם להם שלום ויורה אותם חיי עולם. וישב אתם ימים אחדים… “ויהי בעת ההיא ובני האדם יושבים את חנוך… וישאו עיניהם ויראו והנה דמות סוס גדול יורד מן השמים… ויגידו לחנוך את אשר ראו ויאמר אליהם חנוך בעבורי הסוס ההוא יורד לארץ. כי הגיע העת והיום אשר אלך לי מאתכם… וירד הסוס ההוא בעת ההיא ויעמוד לפני חנוך… “ויצו עוד חנוך בעת ההיא ויעבירו קול לאמר מי האיש אשר יחפוץ לדעת דרכי ה’ אלקיו יבא ביום הזה אל חנוך טרם הלקחו ממנו”. ובאו כולם אל חנוך, “וגם כל מלכי הארץ ושריהם ורוזניהם לא סרו מאתו ביום ההוא”. ולימד את כולם “חכמה ודעת ומוסר ה’ ביום ההוא… וישם שלום עוד בין כלם”. “ויהי אחרי כן ויקם וירכב על הסוס… וילכו אחריו כל בני האדם כשמונה מאות אלף איש. וילכו אתו מהלך יום אחד. ויהי ביום השני ויאמר אליהם שובו לכם לאהליכם למה תלכו פן תמותו וישובו מהם מעליו”. והנשארים מהם הלכו אתו מהלך ששת ימים, “וחנוך דובר אליהם בכל יום שובו לאהליכם פן תמותו ולא אבו לשוב וילכו אתו”. ביום הששי דיבר “עוד חנוך אליהם לאמר שובו לכם לאהליכם מאתי כי מחר אעלה לי השמימה והיה כל הנשאר מכם אתי ימות. וישובו עוד מהם… ויותרו עוד אנשים וידבקו עמו. ויאמרו אליו עמך נלך אל המקום אשר תלך, חי ה’ כי המות יפריד בינינו… ויהי כי מתאמצים הם ללכת אתו ויחדל לדבר אליהם וילכו אחריו ולא שבו להם… “ויהי ביום השביעי ויעל חנוך בסערה השמימה בסוסי אש ורכבי אש”. ביום השמיני, “וישלחו כל המלכים… לקחת את מספר האנשים אשר נשארו עם חנוך… וילכו מלאכי כל המלכים האלה… וימצאו כל הארץ מלאה שלג במקום ההוא ועל השלג אבנים גדולות מאבני שלג. ויאמרו איש אל רעהו לכו ונבקע את השלג הזה ונראה פן מתו האנשים אשר נשארו עם חנוך תחת השלג הזה… ויבקשו בכל השלג”, ומצאו את “האנשים אשר היו עם חנוך מתים תחת השלג ויבקשו את חנוך ולא מצאו כי עלה השמימה”. “ויהו כל ימי חנוך אשר חי בארץ שלש מאות שנה וחמש וששים שנה. בשנת מאה ושלשת עשרה שנה לחיי למך בן מתושלח עלה חנוך השמימה. ויהי בעלות חנוך השמים ויקומו כל מלכי הארץ ויקחו את מתושלח בנו וימשחו אותו וימליכוהו עליהם תחת אביו”.

ראוי לציין כי ספר הישר לא נודע מי חיברו, אולם הוא ספר קדמון ללא ספק, והביאוהו הראשונים, דוגמת הרמב”ן, אף שיש שהטילו ספק במידת אמינותו, ראו בו ספר אגדה קדמון.