שאלה: האם מותר לשלוח הודעה לאבל, שמתחילה במילה ‘שלום’? או שכשם שלא אומרים שלום לאבל בפניו, כך אין לשלוח לו מילה זו בהודעה?
תשובה: שאלה יפה! ונראה דמצד הדין אין חילוק בין אמירה לכתיבה לפי שהאבל אינו שרוי בשלום אין ראוי לברכו בשם שהשלום שלו. ומ”מ המיקל בזה יש לו על מה שיסמוך לפי שבזמן הזה אין מתכוונים לתוכן שבזה אלא למילת נימוס והתחלת השיחה, וכפי שנתבאר במקורות.
מקורות:
בגמרא מו”ק (דף כא:) המוצא את חברו אבל תוך י”ב חודש מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, ואוקמיה באבל על אביו ואמו, וכ”פ הטוש”ע (יו”ד סימן שפה סעיף א’), דבאבל על או”א אין אחרים שואלים בשלומו כל י”ב חודש על אביו ואמו. והרמ”א שם כתב, ויש מקלין האידנא בשאילת שלום לאחר ל’, ואין טעם בכך, אם לא שנחלק לומר דזה שאנו נוהגים אינו בכלל שאילת שלום שבימיהם ועי’ באו”ח סי’ פט (כצ”ל). עכ”ל. אולם הש”ך (ס”ק ב’) כתב שאין זה טעם נכון, דא”כ היה להקל גם תוך ל’. וגם המג”א (או”ח סי’ תקנ”ד ס”ק כב) כתב, שאין להקל בזה ואין חילוק בין שאילת שלום של ימינו, דגם בימינו אומרים ‘שלום עליכם’, כמו בזמנם. וציין לדבריו רבי עקיבא איגר בהגהותיו ליו”ד (שם). ובאמת גם הדרכ”מ (אות א’) כתב שקולא זו נסתרת מהגמרא ממעשה דר”ע שם. ולפי”ז אין להקל לשאול בשלומם של האבלים על או”א תוך השנה, וכל שכן בתוך ז’ ימי האבלות שבזה גם הרמ”א לא היקל.
ואולם היה קצת מקום להקל גם בזמננו אף באמירה או כתיבת אלו הלשונות, לפי שאין אנו מתכוונים לברך בשם ה’, אלא אומרים כן משום דרך ארץ גרידא, וקצת ראיה יש להביא לזה ממה דאי’ (או”ח סי’ פט סעיף ב’), דאף דאין להשכים לפתח חברו ולומר לו שלום מ”מ אם פגע בו בדרך מותר לומר לו שלום. ולכאו’ החילוק הוא דאם פגע בו בדרך אומר כן משום דרך ארץ גרידא ולא משום ברכה, וע”כ שרי התם, ומיהו יש לדחות, דלעולם מתכוון לברכו אלא דליכא זילול כ”כ בכהאי גוונא שלא משכים לפתחו. וראיתי בספר הליכות שלמה – תפלה (פ”ב דה”ל אות כו) שג”כ כתבו בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל להקל בשאילת שלום באבל משום טעם זה, דהיום בימינו המברך אינו מתכון בזה לשם שמים אלא לשם נימוס גרידא. אולם בהליכות שלמה – בין המצרים (פט”ו הערה 30) כתבו בשמו לאסור גם כששואל משום דרך ארץ. וצ”ע. וכן ראיתי בספר ערוך השולחן (אהע”ז סי’ כא סעיף ו’) גבי לשאול בשלום אשה, דאין שאילת שלום שלנו בכלל זה. וגם בשו”ת מנחת יצחק ח”ח (סי’ קכו) כתב כדברים אלו. וכן העלה בשו”ת שמש ומגן – משאש ח”א (אהע”ז סי’ יח), ובשו”ת שבט הלוי ח”ד (סי’ קסח).
