חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב מאיר פנחסי

ארץ השואל: דרום אמריקה

שאלה:

  אני בחור ישיבה ולצערי פגמתי בברית למעלה מעשרים פעם וכל פעם אני מתחרט מה תיקוני?

 

תשובה:

בחור יקר! הריני להעתיק לך מה שכתבו בספרים הקדושים על דבר זה: 

 

כתב החיי אדם [מובא בביאור הלכה סימן תקעא] וז”ל: דאפילו על עבירות ידועים המבואר ברוקח שצריך להתענות לכפרה כמה ימים, אם הוא תלמיד חכם הוא ותורתו אומנותו, אפילו בזמן הזה לא יסגף את עצמו כל כך רק שישוב לפני ה’ בלב שלם, ויבכה מקירות הלב וילמוד יותר מאשר היה רגיל כי התורה היא מקוה טהרה ונמשלה לאש, וכל אשר יבא באש, באש יובא וטהר. וימעט מכל התענוגים ויאכל רק כדי קיום גופו שלא יחלש כדי שיהיה לו כח לעבודת ה’ ולא ילך לשום סעודה, וכל שכן לסעודת מרעות, וישמור שבת בכל פרטיה ודקדוקיה, ואם אפשר יתענה על כל פנים בכל שבוע יום אחד, או על כל פנים כל יום ב’ ה’ ב’ עד חצות, והעיקר הבכיה והוידוי וגדרים שלא יעשה זאת לעולם, וה’ יראה ללבב. ע”כ.
גם בשו”ת זרע אמת חלק אורח חיים (סימן פט) שאפילו החוטא בעבירות חמורות אין לו לישב בתענית אם גורם לו ביטול תורה, ודלא כהרב ראשית חכמה שכתב שהחוטא בעריות וכיו”ב צריך לקבל עליו יסורין ותעניות אף על פי שיש בהם ביטול תורה. וכתב על זה הזרע אמת, שהנה הרב גדש את הסאה להחמיר כדרכו בכל מקום, ומי יאמין לשמועתו נגד כל שאר הגדולים הנ”ל, ואחר הסליחה רבה, לגודל חסידותו, לא שביק מר חיי לכל בריה, וגם דבריו תמוהים וכו’, וכיון שאף בחוטא בחמורות האר”י מיקל, הרוצה לסמוך עליו יש לו אילן גדול לסמוך עליו. ע”ש. והובאו דבריו בשו”ת יביע אומר חלק א’ (חלק יורה דעה סימן יד אות יד) וכתב, ומי יתן והיה לבב כל חכמי דורנו שלא להטריח על בעלי תשובה יותר מדאי בסיגופים ובתעניות, אשר לרגלי החולשה האיומה כשל כח הסבל, ולא יוכלו מלט מחולאים וסכנות ח”ו, ודילמא ממנעי ולא עבדי תשובה. וע’ ב”ק (צד ב). והלא עיקר התשובה עזיבת החטא, והתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא, ואין לך מדה טובה הימנה, והיא מכפרת אפילו על עבירות חמורות. וכמ”ש במנחות (קי א) כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם. ועיין עוד בערכין (טו ב) שמכפרת על עון לשון הרע, השקול כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. וכמו כן בעון החמור שז”ל מסיים בזוה”ק שהתורה מגינה ומכפרת עליו, וכמבואר בשאלתות להגר”ח מוולאז’ין (אות לה) ששאלו להגר”א במי שנכשל בקרי, כמעט בפשע ר”ל, והשיב כשעוסק בתורה אין צריך לדאוג כלל, ואף על פי שבתיקונים ובספרי מוסר החמירו מאד בזה, מכל מקום בסוף המאמר בספר התיקונים (תיקון כא כב) נמצא דבר טוב למבין, שכתב, אבל אורייתא אורך ימים בימינה, פי’ שמצלת מן המיתה. וספרי המוסר לא הביאו סיום זה בספריהם. ע”כ. ועיין בשו”ת מהרש”ם חלק א’ (סוף סימן נח) שהביא לשון הזוה”ק (רות אות יב): ואף דעביד עובדין בישין ואוליד בני בישין בסיטרא דמסאבה כד אושיד זרעיה לארעא, אבל בתיובתא שלימתא ויליף אורייתא כולא ימחל ליה. ע”כ. וכתב, שמכאן מוכח דמה שאמרו בזוה”ק (פרשת ויחי) דלא מהני תשובה לחטא זה, היינו בלא לימוד תורה, וכמו שאמרו בזוה”ק בפרשת נשא, שבצירוף לימוד תורה מיקריא תשובה עילאה. והובא בראשית חכמה (פרק ב’ שער התשובה). ע”כ.

ומרן החיד”א בכסא רחמים (אבות דרבי נתן פרק ל’) הביא מה שכתב השל”ה בשם רבינו האר”י ז”ל, כל מה שתמצא בדברי הראשונים סיגופים ותעניות לכפרת עוונות, לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה, אבל מי שתורתו אומנותו ויודע דעת ויראת ה’, זאת היא תקנתו לעסוק בתורה, ולא יחלש ולא יבטל מלימודו. ע”כ. וכן כתב הביאור הלכה (ריש סימן תקעא): וראיתי להעתיק פה מש”כ השל”ה בשם ספר חרדים, וז”ל: שמצא בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא קדישא מהר”י לוריא אשכנזי ז”ל בספר אחד כת”י, כל מה שתמצא בסיגופים, לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה, אבל מי שתורתו אומנותו ויודע דעת ויראת ה’ לא יחלש ולא יתבטל מלימודו. אך יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאילו כבר עומד לפניו ביום הדין וידבר אליו יתב’ כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו. ע”ש. וע”ע ביביע אומר שם. ועיין עוד בשו”ת יביע אומר חלק ב’ (חלק אורח חיים סימן כח אות יב). ע”ש. ובשו”ת יביע אומר חלק ד’ (חלק יורה דעה סימן כד) כתב, דאסור בהחלט לאדם לאבד את עצמו לדעת לשם כפרת עוונותיו, אך אם עבר ועשה כן מתאבלים עליו. ואם קרוביו ירצו לברך ברוך דיין האמת בשם ומלכות, יש להם על מה שיסמוכו. ועיין עוד בהוספות ומילואים שבסוף הספר.
ובאיגרת הגר”א כתב, עד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניות וסיגופים, רק ברסן פיו ותאוותו, וזהו התשובה, וזה כל פרי העולם הבא, וזהו יותר מכל התעניות והסיגופים שבעולם, וכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער. ע”כ. ובאבן שלמה (פרק ד’ אות כ’) כתב: לענין התשובה צריך שני דברים, תיקון על העבר, ועל להבא, על לשעבר יותר טוב מכל הסיגופים לעסוק בתורה ובגמ”ח, ובזה יכופר עונו, ועל להבא העצה שישים יראת ה’ על פניו. ע”ש. ודי בזה.

גם ראוי מאוד לשמור על עינך הקדושות ולהתפלל לזעוק ולהתחנן מקירו ליבך אל ה’ שיעזור לך, ובטוחני שהבא להיטהר מסייעים בידו.

גם לדעתי נכון מאד להתייעץ עם רב מובהק שמכיר היטב את אופייך ואת אישיותך מקרוב (ואין בזה בושה), וה’ הטוב לא יימנע טוב להולכים בתמים.

 

שאלה:  אני בחור ישיבה ולצערי פגמתי בברית למעלה מעשרים פעם וכל פעם אני מתחרט מה תיקוני?

 

תשובה: בחור יקר! הריני להעתיק לך מה שכתבו בספרים הקדושים על דבר זה: 

 

כתב החיי אדם [מובא בביאור הלכה סימן תקעא] וז”ל: דאפילו על עבירות ידועים המבואר ברוקח שצריך להתענות לכפרה כמה ימים, אם הוא תלמיד חכם הוא ותורתו אומנותו, אפילו בזמן הזה לא יסגף את עצמו כל כך רק שישוב לפני ה’ בלב שלם, ויבכה מקירות הלב וילמוד יותר מאשר היה רגיל כי התורה היא מקוה טהרה ונמשלה לאש, וכל אשר יבא באש, באש יובא וטהר. וימעט מכל התענוגים ויאכל רק כדי קיום גופו שלא יחלש כדי שיהיה לו כח לעבודת ה’ ולא ילך לשום סעודה, וכל שכן לסעודת מרעות, וישמור שבת בכל פרטיה ודקדוקיה, ואם אפשר יתענה על כל פנים בכל שבוע יום אחד, או על כל פנים כל יום ב’ ה’ ב’ עד חצות, והעיקר הבכיה והוידוי וגדרים שלא יעשה זאת לעולם, וה’ יראה ללבב. ע”כ.
גם בשו”ת זרע אמת חלק אורח חיים (סימן פט) שאפילו החוטא בעבירות חמורות אין לו לישב בתענית אם גורם לו ביטול תורה, ודלא כהרב ראשית חכמה שכתב שהחוטא בעריות וכיו”ב צריך לקבל עליו יסורין ותעניות אף על פי שיש בהם ביטול תורה. וכתב על זה הזרע אמת, שהנה הרב גדש את הסאה להחמיר כדרכו בכל מקום, ומי יאמין לשמועתו נגד כל שאר הגדולים הנ”ל, ואחר הסליחה רבה, לגודל חסידותו, לא שביק מר חיי לכל בריה, וגם דבריו תמוהים וכו’, וכיון שאף בחוטא בחמורות האר”י מיקל, הרוצה לסמוך עליו יש לו אילן גדול לסמוך עליו. ע”ש. והובאו דבריו בשו”ת יביע אומר חלק א’ (חלק יורה דעה סימן יד אות יד) וכתב, ומי יתן והיה לבב כל חכמי דורנו שלא להטריח על בעלי תשובה יותר מדאי בסיגופים ובתעניות, אשר לרגלי החולשה האיומה כשל כח הסבל, ולא יוכלו מלט מחולאים וסכנות ח”ו, ודילמא ממנעי ולא עבדי תשובה. וע’ ב”ק (צד ב). והלא עיקר התשובה עזיבת החטא, והתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא, ואין לך מדה טובה הימנה, והיא מכפרת אפילו על עבירות חמורות. וכמ”ש במנחות (קי א) כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם. ועיין עוד בערכין (טו ב) שמכפרת על עון לשון הרע, השקול כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. וכמו כן בעון החמור שז”ל מסיים בזוה”ק שהתורה מגינה ומכפרת עליו, וכמבואר בשאלתות להגר”ח מוולאז’ין (אות לה) ששאלו להגר”א במי שנכשל בקרי, כמעט בפשע ר”ל, והשיב כשעוסק בתורה אין צריך לדאוג כלל, ואף על פי שבתיקונים ובספרי מוסר החמירו מאד בזה, מכל מקום בסוף המאמר בספר התיקונים (תיקון כא כב) נמצא דבר טוב למבין, שכתב, אבל אורייתא אורך ימים בימינה, פי’ שמצלת מן המיתה. וספרי המוסר לא הביאו סיום זה בספריהם. ע”כ. ועיין בשו”ת מהרש”ם חלק א’ (סוף סימן נח) שהביא לשון הזוה”ק (רות אות יב): ואף דעביד עובדין בישין ואוליד בני בישין בסיטרא דמסאבה כד אושיד זרעיה לארעא, אבל בתיובתא שלימתא ויליף אורייתא כולא ימחל ליה. ע”כ. וכתב, שמכאן מוכח דמה שאמרו בזוה”ק (פרשת ויחי) דלא מהני תשובה לחטא זה, היינו בלא לימוד תורה, וכמו שאמרו בזוה”ק בפרשת נשא, שבצירוף לימוד תורה מיקריא תשובה עילאה. והובא בראשית חכמה (פרק ב’ שער התשובה). ע”כ.

ומרן החיד”א בכסא רחמים (אבות דרבי נתן פרק ל’) הביא מה שכתב השל”ה בשם רבינו האר”י ז”ל, כל מה שתמצא בדברי הראשונים סיגופים ותעניות לכפרת עוונות, לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה, אבל מי שתורתו אומנותו ויודע דעת ויראת ה’, זאת היא תקנתו לעסוק בתורה, ולא יחלש ולא יבטל מלימודו. ע”כ. וכן כתב הביאור הלכה (ריש סימן תקעא): וראיתי להעתיק פה מש”כ השל”ה בשם ספר חרדים, וז”ל: שמצא בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא קדישא מהר”י לוריא אשכנזי ז”ל בספר אחד כת”י, כל מה שתמצא בסיגופים, לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה, אבל מי שתורתו אומנותו ויודע דעת ויראת ה’ לא יחלש ולא יתבטל מלימודו. אך יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאילו כבר עומד לפניו ביום הדין וידבר אליו יתב’ כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו. ע”ש. וע”ע ביביע אומר שם. ועיין עוד בשו”ת יביע אומר חלק ב’ (חלק אורח חיים סימן כח אות יב). ע”ש. ובשו”ת יביע אומר חלק ד’ (חלק יורה דעה סימן כד) כתב, דאסור בהחלט לאדם לאבד את עצמו לדעת לשם כפרת עוונותיו, אך אם עבר ועשה כן מתאבלים עליו. ואם קרוביו ירצו לברך ברוך דיין האמת בשם ומלכות, יש להם על מה שיסמוכו. ועיין עוד בהוספות ומילואים שבסוף הספר.
ובאיגרת הגר”א כתב, עד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניות וסיגופים, רק ברסן פיו ותאוותו, וזהו התשובה, וזה כל פרי העולם הבא, וזהו יותר מכל התעניות והסיגופים שבעולם, וכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער. ע”כ. ובאבן שלמה (פרק ד’ אות כ’) כתב: לענין התשובה צריך שני דברים, תיקון על העבר, ועל להבא, על לשעבר יותר טוב מכל הסיגופים לעסוק בתורה ובגמ”ח, ובזה יכופר עונו, ועל להבא העצה שישים יראת ה’ על פניו. ע”ש. ודי בזה.

גם ראוי מאוד לשמור על עינך הקדושות ולהתפלל לזעוק ולהתחנן מקירו ליבך אל ה’ שיעזור לך, ובטוחני שהבא להיטהר מסייעים בידו.

גם לדעתי נכון מאד להתייעץ עם רב מובהק שמכיר היטב את אופייך ואת אישיותך מקרוב (ואין בזה בושה), וה’ הטוב לא יימנע טוב להולכים בתמים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש