מקורות ונימוקים:
הנה מרן הגרע”י זצוק”ל לא גילה את דעתו הרחבה בסוגיא זו בכל ספריו הבהירים שיצאו לאור בינתיים. ורק בטהרת הבית ח”ב עמ’ רעט’ זכור הזכיר בקצרה את דברי שו”ת הרדב”ז ח”א סי’ עו’ בזה, כדי ללמוד לנידונו שם, אלא דאין להביא מזה עולת ראי”ה דכן היא דעתו הרחבה לדינא, כי כל הצופה שם עיניו יחזו דלא הביא הרדב”ז אלא להוכיח במישור דאזלינן בתר המקום שבו נמצא כעת, ולא לעצם הנידון של מיקום קו התאריך. ואכן שלחנו לברר אצל מר בריה דרבינ”א הרה”ג ר’ דוד יוסף שליט”א האם רבי אבה”ו שליט”א הכריע עכ”פ בע”פ בהאי דינא, וזאת השיב כי הגאון אביו זצוק”ל בכוונה תחילה העדיף להמנע מלהורות בזה. [שו”ר בשו”ת מעיין אומר ח”ב סי’ כט’ שהעד העיד בנו דהגרע”י מסופק בהאי דינא. והניף ידו שנית שם בסי’ סג’ וסי’ קסג’ וסי’ שעח’].
ולכן אעיקרא דדינא ככל שיכול להמנע מלהיות בסוף השבוע באיזור יפן, הכי עדיף טפי ותבוא עליו ברכת הטוב, כי הרי החזו”א זלה”ה בקו’ מיוחד שבסוף הל’ שבת, שלח את באר”ו בדעת כמה ראשונים כמלאכים (רבינו יהודה הלוי, והרז”ה[1]), דתחילת השבת בעולם נמדדת לפי ארץ ישראל, וכיון שאופק א”י היינו 90 מעלות לכוון המערב, נמצא דקו התאריך הוא 90 מעלות לכוון מזרח, והיינו בסין. (אלא דאין מחלקים יבשה לשנים, באופן שקו התאריך עובר בין סין ליפן, ונמצא דמה שהגויים ביפן קוראין יום ששי, באמת כבר הוא שבת). ומאידך אין להורות בתורת ודאי כוותיה דהחזו”א, דהרי כנודע הגרי”מ טוקוצינסקי זצ”ל בספר היומם (כולו חובר לטהור בהאי עיניינא) יצא להבהיר בדעת אלו הראשונים גופא, דקו התאריך הוא 180 מעלות מא”י (והוכיח במישור דכן הוא עפ”י הזוהר). וכן היא שיטת שו”ת מהר”ש מוהליבר חאו”ח סי’ ו’ והגאון כמוהר”א קלצקין מלובלין זצ”ל. ונמצא דלשיטה זו למעשה, השבת ביפן הוא מה שהגויים קוראים היום השביעי, דהרי קו התאריך של הגויים (להבדיל) זהה מאד לקו של הגרי”מ, עם הבדל של 35 מעלות לכוון מזרח. וראה בשו”ת בני ציון שפירא ח”א סי’ יד’ אות ז’ שכתב לבאר דגם בדעת רבינו סעדיה גאון ז”ל קו התאריך הוא כמעט כהקו של אומות העולם האידנא (ודברי הגאונים ז”ל הינן בעלי משקל רב בהלכה, יען כי כל דבריהם דברי קבלה מפי בית מדרשו של ר’ אשי ז”ל, כלך הבט נא כל הצוג”ה בשושנים בספרי הקטן ללקוט שושנים ח”ב עמ’ ח”ן עד עמ’ סג’)
ובר מן דין, גם אי נימא דדעת הרז”ה והכוזרי כהחזו”א, הנה רבינו יצחק ב”ר יוסף הישראלי ז”ל מטוליטולה, תלמיד הרא”ש, בספרו יסוד עולם, (בעיקר במאמר ב’ פרק טו”ב, ובמאמר ד’) הרבה להשיב על שיטת הכוזרי. וכתב שרבינו יצחק בר ברוך, ורבינו אברהם ב”ר חייא, ורבינו חסאן הדיין ז”ל, כולהו סבר”י מרנ”ן דלא כהכוזרי. והלכתא כבתראי (ונהי דהחזו”א נדחק לומר דאין מח’, אלא דר”י ב”ר ישראל לא הבין את דברי הכוזרי, מ”מ הרי דעתו של ר”י ב”ר ישראל גופא דיש בזה פלוגתא, וגם הרדב”ז ח”א סי’ ע’ כתב להדיא דהוי מחלוקת בינ”י מלכים ראשונים כמלאכים). וראה גם בדברי רבינו יצחק ב”ר משה הלוי (האפודי ז”ל, חי כמאה שנה לפני מרן הב”י), שנדפסו (מתוך כת”י) בקובץ ישורון חלק ט’ עמ’ תקעב’, שג”כ פקפק קצת על דברות הכוזרי עיי”ש. ויש ג”כ לעמוד על כוונת הראב”ד ז”ל בספר “כתוב שם” (דפוס מכון ה”ק) עמודים נט’ עד סג’. וכן מדברי רבינו אברהם אבן עזרא ז”ל בספרו “ספר העיבור” (ליק תרל”ד) דף י’ מייתי כמה פירושים, וכולהו דלא כהכוזרי. וכנודע למעלתו שליט”א יש בזה שיטה שלישית, דהרב הר צבי חאו”ח ח”א סי’ לק”ח ישב על הבא”ר להבהיר, דלפי תורתינו הקדושה אין קו התאריך כלל (כדמשמע מסתימות שאר הראשונים שלא עסקו בפרשה חשובה זו), אלא אזלינן בתר מאי דאנשי המקום קוראין היום השביעי. (וגם לפ”ז נמצא דשבת ביפן הוא כשיטת הרי”מ טוקוצינסקי). והיא בעצם דעת הרדב”ז ז”ל הנ”ל, והיעב”ץ במר וקציעה סי’ שד”מ, ושו”ת שואל ומשיב מהדורא רביעאה ח”ב סי’ קנד’, ועוד רבים. וכ”כ הגאון מהר”י שטייף זלה”ה בספר לימודי ה’ עה”ת בראשית אות קנו’. [ובדומה קצת ליסוד הזה, כתב מרנא ורבנא הרי”ח הטוב זלה”ה בשו”ת רב פעלים ח”א בסוד ישרים סי’ ה’].
זאת ועוד אחרת, דכבר העיר לנכון בשו”ת שבט הלוי ח”ו סי’ לד’, דבימי עולם ובשנים קדמוניות כל הדורך במקומות אלו היה נוהג שבת ביום השביעי של אנשי המקום, ויש בזה קצת תוקף של מנהג[2]. וזכור לי שהראש”ל גרב”צ עוזיאל ז”ל בשו”ת משפטי עוזיאל כתב לחזק ולאמץ ביתר עוז ויתר שאת שיטה זו. וגם בשו”ת ציץ אליעזר חלק ח”י סי’ סג’ קילס לשיטת הרב הר צבי. וכן היה מורה ובא זקן ראשי הישיבות, הגרא”ז מלצר זצ”ל מח”ס אבן האזל, דשבת ביפן הוא ביום השביעי שלהם, וכמו שהובא בקובץ נועם חלק יא’ (תשובתו הרמת”ה נדפסה ג”כ בספר בירור הלכה זילבר ח”ו עמ’ קסח’). וכן נוטה בשו”ת משנה הלכות חלק י’ סי’ קכא’ ד”ה ולפענ”ד.
[וראה בשו”ת ישיב משה טורצקי עמ’ כא’-כב’ דמבואר דדעתו של הגרי”ש אלישיב שליט”א איננה כהחזו”א, עיי”ש היטב. וידוע דגם הגר”א קוטלר זצ”ל והאדמו”ר מגור הגה”ק מוהר”ר אברהם מרדכי אלתר זצ”ל היו חלוקים על החזו”א בזה].
וכפי הידוע לי עפ”י מגידי אמת, כהיום הזה נוהגים משפחות החרדיות הי”ו המתגוררים ביפן לחוש לשני הימים. וכן יצאה ההוראה בשו”ת מנחת יצחק ח”י סי’ לג’, ובשו”ת שבט הלוי הנ”ל, ושו”ת אור לציון ח”א סי’ יד’, ועוד שרים רבים ונכבדים. וכן ראוי ליראי ה’ וחושבי שמו.
וכאמור מקוצר והפנאי (והדעת) לא אוכל להכניס ראשי ראש שועלים במשא ומתן של הלכה בסוגיא נכבדה זו, ומ”מ כלך הבט נא אר”ש טובה ורחבה בנידון היכן קו התאריך (ואם אכן קיים קו כזה), בקובץ “דברי חכמים” (והוא קיבוץ תשובות שונות בנידון קו התאריך, וורשא תרל”ו), ובשו”ת ארץ צבי פארמער סי’ מד’, ובספר אגן הסהר (כולו הולך סובב בהאי דינא) להרה”ג ר’ חיים צימרמן ז”ל (ניו יורק תשט”ו), ובמאמרו בקובץ הפרדס שנה לב’ חוברת ז’ סי’ ד”ן, והרה”ג ר’ מנחם כשר ז”ל באורך בקונטרס מיוחד בשם “שבת בראשית ושבת סיני”, ובמאמרו בקובץ המפרדס שנה כח’ חוברת ח’ סי’ כג’, ובשו”ת דודאי השדה (בתשובה שנפסה בסוף חלק התשובות) דף מ’ ע”א ד”ה והנה כיוצא, ובספר פסקי תשובה פיעטרקוב סי’ רנג’ בהערה אות א’, ובשו”ת פרח שושנה סי’ ן’, ובספר שקל הקודש (להגר”ח קנייבסקי שליט”א) פ”ז מקה”ח ה”ב ביה”ל סוד”ה וכן, ובשו”ת השבי”ט ח”א סוף עמ’ ח”י, בשו”ת חמדה גנוזה שלוש בח”א סי’ א’, ובספר יסודי ישורון ח”א מערכת תפילין עמ’ קיא’, ובשו”ת וישב משה זורגער ח”א סי’ קכא’, ובשו”ת ודרשת וחקרת ח”ג פרשת תולדות תשנ”ז, ובספר אסופות רבינו חיים מסכת שבת סי’ ו’, ובספר דרך ישרה בהקדמה, ובספר בירור הלכה זילבר או”ח תניינא כרך ב’ עמ’ קנ’-קנט’ ותליתאה עמ’ קפג’-קצב’ וח”ו חאו”ח סי’ שדמ’ עמ’ קסז’-קעה’, ובספר שבילי דירחא ח”ב סי’ טז’ אות יד’ ואילך, ובשו”ת מנחת שמואל כאשכראמן ח”ב עמ’ קעא’ קפח’, ושאר אחרונים חביבים. [וזיל קרי גם בשו”ת ושב ורפא ח”ב חאו”ח סי’ א’, ודון מיניה ואוקי באתרין].
ועכ”פ אם עולה על המטוס ביום ראשון, ועובר דרך קו התאריך, ונוחת במצוא”ש (דהיינו יום לפני כן), באופן שכל שבת שוהה באויר, הנה יש לצרף בזה מה שכתב בשו”ת תשובות והנהגות ח”ג סי’ פו’, דכיון שכבר עבר עליו את השבת, שוב אינו מתחייב במטוס שנית בשבת נוסף, ראה שם טעמו הטוב בארוכה [וכן הוא לפי מש”כ בשו”ת אבן יקרה מהדורא א’ סי’ יא’, ודו”ק. והבט וראה גם בספר שבות יצחק על פורים עמ’ לג’ מה שכתב בשם הגרי”ש אלישיב שליט”א לענין קו התאריך, ותבנא לדננא]. וכן בשו”ת צל החכמה ח”ה סי’ קכג’ אות א’ נקט בהנח”ה סובר”ת דמותר לכתחילה לעלות על המטוס ביום ראשון ולנחות במוצא”ש, ורק שכתב דיש לדון האם יאמר “אתה חוננתנו” בערבית כאשר ינחת במקום חפצו עיי”ש. וגם הגר”י יוסף שליט”א בילקו”י הל’ תפילין (מהדורת תשס”ד) עמ’ רלד’ כתב ד”יש שטוענים שאין שבת אחר שבת וכו'” (ולא פירש מאן נינהו ה”יש שטוענים”). [אולם הבט נא וראה שו”ת מנחת שלמה ח”א סי’ כג’ אות א’ דלכאו’ נקט היפך דבריהם, ומ”מ יש לחלק כאשר עיני כת”ר תחזינה].
ויתכן דיש לצרף ג”כ מש”כ בספר מועדים וזמנים ח”ו סי’ יד’ ד”ה והנה אמינא, שצידד לומר דמה שכתבו הרז”ה והכוזרי דהקו נמדד לפי ארץ ישראל, היינו דוקא בחלק העליון של כדור הארץ (מעל קו המשווה), עיי”ש נימוקו אשר עמו, והניף ידו שנית בח”ז סוף סי’ רלו’. ועוד יש לעשות סניף ממה שהביא הרב שערים המצויינים בהלכה סי’ עב’ עמ’ ג’ (ד”ה ובעוד) בשם החזו”א גופיה וכמה אחרונים ז”ל. עיי”ש, וקצרתי.
וגם איסור תחומין יש לצדד דאין בנ”ד (דנכנס במטוס כביכול “לפני” השבת ויורד ממנו במוצא”ש), ובפרט אם נסייעתו (בזמן שהוא חשש שבת) היא מעל הים, וז”ל מרן באו”ח סי’ תד’ סע’ א’: “המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים כגון שקפץ ע”ג עמודים וכו’, הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה אי לאו, ומה שיהיה בדרבנן יהיה ספיקו להקל. והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לדברי הכל, לפי שאינם דומין לדגלי מדבר, מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל, אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעולם היתה למעלה מעשרה מקרקע הים או הנהר, יורד ואינו נמנע, ויש לו אלפיים אמה ממקום שפגע בו למטה מעשרה.” עכ”ל. [ואף גבי היבשה, כתבו הגרעק”א והגר”ז דהאידנא דאין לנו רה”ר דאורייתא, דין היבשה כדין הים. ובמקום אחר כתבתי בעניי בענין דעת מרן השו”ע זלה”ה לענין רה”ר בזה”ז, וכאן אמ”ל]. ואם אין רצונו לרדת מהספינה בשבת (כבנ”ד, דיורד מהמטוס רק לאחר השבת), בזה קיל טפי, דכיון שלא מהלך ברגליו כלל, יש לצרף שיטת הרשב”ם שהובא בתוס’ עירובין דף מג’ ע”א ד”ה הלכה, דבכה”ג ליכא איסור תחומין כלל (ויכול להלך בתוך הספינה, דכולה נחשבת כד’ אמות), וראה גם בשו”ת מהרי”ק שורש מה’.
וכנודע הרחיבו האחרונים עפ”י השו”ע הנ”ל (וגם עפ”י המהרי”ק הנ”ל) לדון בדין האוירון (דישנם משווין לדין הספינה, ואיכא לסברי דחמיר טפי, ויש מבארים דקיל טפי מספינא כיון שלא נח ע”ג מים אלא מינד נייד ולא קונה שביתה כלל), וכלך הבט בספר שערים המצויינים בהלכה סי’ עד’ סק”ג, ובשו”ת לך שלמה סקילי חאו”ח סי’ ט’, ובשו”ת הלל אומר חאו”ח סי’ זק”ן, ובשו”ת מים חיים משאש ח”א סי’ קלא’, ובשו”ת מעלות לשלמה חאו”ח סי’ ב’ דף כא’ ע”ב, ובשו”ת ישכיל עבדי ח”ח סי’ כ’ אות סא’, ובשו”ת הים הגדול חאו”ח סי’ כח’ ד”ה ומעתה על, ובשו”ת ציץ אליעזר ח”א סי’ כא’, ובשו”ת מנחת יצחק ח”ב סי’ קו’, ובשו”ת באר משה ח”ז בקו’ דיני בני א”י וחו”ל סי’ תצו’ אות יט’, ובשו”ת אור לציון ח”א חאו”ח סוס”י יד’, ובשו”ת מנחת אהרן ראזענפעלד ח”ב הל’ שבת סי’ נ”ר, ובספר כתבי הגרי”י וויינברג ח”א סוף סי’ לו’ (בתשובה שהשיב להגר”ד גרינוואלד זצ”ל אב”ד דעירנו סאן פאולו), ובשו”ת עמק יהושע מאמאן ח”ג חאו”ח סי’ לב’ ד”ה הן, ושם ח”ד חאו”ח סי’ ז’ ד”ה וברוך, ובספר מקור חיים (להגרח”ד הלוי זצ”ל הרב הראשי לתל אביב) ח”ג פרק קעא’ אות ח’, ובשו”ת רבבות אפרים ח”ג במילואים עמ’ תכח’, ובשו”ת דברי בניהו ח”ט סי’ יט’ וסי’ כ’, ובשו”ת ישיב יצחק ח”ו חאו”ח סי’ ה’ עמ’ סט’, ובשו”ת מים ההלכה ח”א סי’ נו’, וראה כמה וכמה תשובות בזה בקובץ אור ישראל מאה”ב תשרי תשס”ג, ובספר החשוב “ודבר דבר” כת”י (לנשיאה דבי מדרשא הגר”ש פנחסי שליט”א – השי”ת יזכנו להוציא תעלומה לאורה במהרה)[3], ולעת עתה אמור יאמר העבד לא אצא לחופש”י בזה.
ומ”מ במ”ד דהוי רק ספק שבת, יש לסמוך על המקילין לענין תחומין, בהצרף כל מאי דכתיבנא.
ובמה שנוגע לבית הכסא דמאור החשמל נדלק ונכבה ע”י נעילת הדלת ופתיחתה – הנה יכול לסגור את הדלת בעדו ע”י שינוי, וכמדומני דבמציאות הוי פסיק רישא דלא אכפת ליה (יען כי גם בלא”ה יש אור קצת), וכל עוד דלאו ברירא מילתא דאכן שבת הוא, יש להקל לכאו’. ובפרט דאחר שכבר נמצא במטוס יש בזה משום כבוד הבריות, וי”ל דאינו מחוייב להמנע מלהכנס למטוס כדי שלא להזדקק להיתר של כבוד הבריות. והלוא מצינו לענין בית ריחייא דאביי (ביצה לו’ ע”ב, ובשו”ע או”ח סי’ שח’ סע’ לו’) דמותר לגרום לעצמו מצב שיבוא לידי כבוד הבריות ויצטרך להתיר איסורים דרבנן. ונהי דכתבו התוס’ שם ב’ תירוצים למתי נאמר היתר זה, מ”מ בנ”ד הרי לשני התירוצים אתי שפיר, דהנה בנ”ד איכא פסידא לאותו איש עסקים אם יבטל כל התוכניות, וגם בנ”ד הצורך להתפנות בא מאיליו ולא בידיים, וק”ל.
ומה גם דמפליג במטוס ביום ראשון, וי”ל דדמי למי שמפליג בספינה ג’ ימים לפני שבת, דמשרא שרי כיון דעדיין אין שם השבת ניכר, דהכא נמי ביום ראשון עדיין אין שם השבת ניכר כלל (וכמובן דיש לחלק, כיון שסוף סוף יודע שע”י נסיעתו תכנס השבת מיד, ומ”מ אין הכרח לחלק, וחזי לאיצטרופי).
[1] וראה בשו”ת מן השמים סי’ סא’, דהשיבו מן שמיא דאכן יפה פירש הרז”ה ז”ל בסוגיא זו.
[2] ובשו”ת אור לציון ח”א סי’ יד’ מפקפק אם שייך לומר בזה מנהג.
[3] הוספה מיום ט’ טבת תשס”ח: וכעת האיר זרח באור הדפוס ספר “ודבר דבר”, וכתב בפתגם הדין בפרק יא’ סע’ טו’.
