מקורות ונימוקים:
הנה קיי”ל דכשם שאסור לאכול בלא ברכה, כך אסור לעשות מצוה בלא ברכה, וכדתנן בפ”ק דתרומות מ”ו: “האלם והערום לא יתרמו, ואם תרמו תרומתן תרומה”, ומפרשינן ליה בירושלמי פ”א ה”א דהוא משום הברכה עיי”ש, ונפסק בשו”ע. וכן מבואר באור זרוע ח”א סי’ שסז’ דף נא’ ע”א, ובהגהת אשירי חולין פ”א סי’ ג’, ועיין גם ברמב”ם פ”ד מהל’ תרומה ה”ד [ברם ראה מש”כ מהרי”ץ בזבח תודה סי’ א’ סקמ”ז בדעת הרמב”ם], וברא”ש פ”ק דחולין סי’ ג’ [וכלך הבט ביתה יוסף יו”ד סי’ א’ דף ז’ סוע”ב, ובשלחנו הטהור שם סע’ ו’ וסע’ ז’ וסע’ י’]. וכן מוכח לפום ריהטא מדברי המרדכי בפרק כיסוי הדם סי’ תרנג’ בשם הראבי”ה סי’ אלף פח’. וכן משמע במהרי”ק שורש קצה’ דאסור לקיים מצוה בלא ברכה עיי”ש, וכ”כ הרב פר”ח באו”ח סוס”י סו’, וכן מבואר בחק יעקב סי’ תלב’ סקי”א על סע’ ב’ (כתשובה לקושיית הרב עולת שבת), וכן משמע בש”ך יו”ד סי’ כ”ח סק”ג, וכ”כ בשו”ת שדה הארץ ח”ג חיו”ד סי’ כה’, וכן נקט בשו”ת דרכי נועם הלוי חיו”ד סי’ ז”ך ד”ה ונראה, וכ”כ בשו”ע הגר”ז או”ח סי’ תלב’ סע’ ט’, וכ”כ הנצי”ב בהעמק שאלה סי’ כו’ אות ב’, וכן מבואר במשנ”ב סי’ תלב’ סקי”א (כהחק יעקב הנ”ל, ועיי”ש בשער הציון דכן הוא באליה רבא ומקור חיים), וכן כתבו עוד שרים רבים ונכבדים, וכעת לא ע”ט האסף.
אולם בנ”ד קרוב הדבר לומר דמן הדין א”צ לערב כלל, דהרי יש לתלות דכל אורחי המלון המה מגויים הארצות, דכל דפריש מרובא פריש [ואע”ג דהמלון מכיל הרבה אנשים, ולפי האחוזים המצויים באוכלוסיה מסתבר דישנם שם יהודים, אפי’ הכי לענין הלכה אמרינן דכל אלו שפרשו, מן הרוב פרשו, וכמבואר בש”ך סי’ קי’ סקל”ד, דאף היכא דפרשו רבים ביחד, כל עוד שלא פרשו מחצא, אמרינן כל דפריש מרובא פריש, ואכמ”ל[1]]. ונהי דלכאו’ אפשר לברר הספק, מ”מ הנה כתב הרב שער המלך פרק י’ מהל’ מקואות הל’ ו’ כלל ג’, דלפי מה שמבואר בראשונים (סמ”ג, ספר התרומה, מדרכי, תורת הבית) דספק ספיקא מותר לכתחילה אפי’ היכא דאיכא לברורי, הוא הדין והוא הטעם דבספיקא דרבנן אזלינן לקולא אף היכא דאיכא לברורי, דהרי כתב בשו”ת הרשב”א ח”א סי’ תא’ דספק ספיקא בדאורייתא וספק אחד בדרבנן חד מילתא נינהו. עיי”ש. והנה נא ידעתי, דרבים פליגי עליה בדא (וכעת לא אוכל לבוא אל הרא”ש הטובה לפרט את השיטות), מ”מ נראה דבלא”ה בנ”ד לא מקרי “אפשר לברורי” כלל, דהרי גם אם יקבל אצל אנשי הנהלת המלון את רשימת האורחין, ובמקצתם השמות יהודיים, הלוא מי אימא לן דאכן אמו או אם אמו מישראל, ודמי למה שכתבו הגרעק”א בגליונו ליו”ד סי’ ח”י סע’ יב’, והרב נודע ביהודה מהדו”ק חיו”ד סי’ ג”ם וסי’ ז”ן, ועוד רבים, דהיכא דלא ניתן לברר בודאות גמורה חשיב “אי אפשר לברר” וא”צ לברר כלל ועיקר. ומה גם דיומא כהאידנא, אם יחפוץ לברר האם ישנם יהודים בבית מלון, הלוא קרוב הדבר שיחשדוהו למחבל וכיו”ב, ופן ימצא עצמו עצור ועזוב בידי השומרים הסובבים בעיר, וכל כה”ג אין לך “ליכא לברורי” גדול מזה. ואשר על כן, גם אם מחמיר לערב (ואכן הגון ונכון לערב בתורת עצה טובה קמ”ל, כדי שאם המצא תמצא יהודים באמצע השבת, לא ישאר בלי עירוב. ובאמת איכא דאמרי דגם לפי המקילים בס”ס דאיכא לברורי, היינו דוקא היכא דלא יכול להתברר מעצמו אח”כ, אך אם יכול להתברר מעצמו לאחר זמן, חיישינן שימצא עצמו בקלקולו (עיין בשו”ת חת”ס חאה”ע ח”א סי’ ה’, ובשו”ת שבות יעקב ח”ב סי’ סט’, וביד אפרים על יו”ד סי’ סט’, ובית היוצ”ר חיו”ד סי’ כב’ דף מו’ ע”ג, ובספר גנזי חיים רייזנער סי’ ט”ל סק”ז, ובשו”ת חלקת יעקב חאו”ח סי’ קפד’ אות ו’, ועוד רבים). ומ”מ דהרב שער המלך בעצמו שם (ד”ה ומ”מ אכתי) התעורר דיש לחלק כן ולומר שמה שיכול להתברר בעצמו – אין להקל בלא בירור, אלא דשוב כתב דהא ליתא, דהואיל וכתב הרשב”א דס”ס עדיף מרוב, ולפ”ז שפיר יש לסמוך על הס”ס אף בלי לברר אע”ג דעתיד להתברר בעצמו, וה”ה לענין ספק באיסור דרבנן. עיי”ש בשעה”מ. ועכ”פ בנ”ד בודאי די בזה שמהדר בעצם המצוה, ואין לחוש לזה שנמנע מלברך עליה.
ועל הכל, יש לצרף בזה, דלפי שיטת הרב יד אפרים י”ל דבכל בית מלון (אפי’ שבעל המלון הוא נכרי ויש שם יהודים מתארחים), אין צורך לעירוב (עכ”פ אם בעל המלון או המנהל או אחראי אחר – יש להם חדר במלון, וכן הוא עפ”י רוב), ועיין בשו”ת חשב האפוד ח”ב באורך וברוחב – ועל כן אע”ג דמחמירינן להצריך עירוב, קיי”ל ספק ברכות להקל. ובר מן דין, צאינה וראינה בשו”ת מים חיים משאש ח”ב סי’ קי’, דס”ל דחצר המשותפת של בית מלון וכיוצא בו איננו טעון עירוב כלל בזה”ז, וצרף לכאן. [שוב נדפס שו”ת לב אהרן בוארון ח”א חאו”ח סי’ לא’ שכתב אריכות רבה בענין עירוב בבתי מלון, ומייתי להחילוקים השונים שקיימים בזה, ראה שם וצרף לכאן. וכן בשו”ת חלקת יעקב הנדמ”ח חאו”ח סי’ קפו’. ע”ע בשו”ת בצל ומנחת יצחק ואכמ”ל].
[1] ומה גם דמקום יש בראש לצדד ולומר (בתורת סניף), דיהודים חילוניים דינם כגויים גם לענין שלא להצריך עירוב [וכמו שהאריך הרחיב בזה בשו”ת שרגא המאיר ח”א סי’ יט’ אות א’, ומשם באר”ה], ובתוך כלל האוכלוסיה אין אחוזים גבוהים של יהודים שומרי מצוות בעוה”ר.
