מקורות ונימוקים:
חומר עוון גבר החי עם גויה
וְלָ֤מָּה תִשְׁגֶּ֣ה בְנִ֣י בְזָרָ֑ה וּ֝תְחַבֵּ֗ק חֵ֣ק נָכְרִיָּֽה, [משלי פרק ה פסוק כ].
האיסור לחיות עם אשה נכריה חמור הוא מאוד, ובגמרא בסוטה דף ג’: מבואר כי הבא על הגויה היא “קשורה בו ככלב”. והאר”י הקדוש בשער רוח הקודש (תיקון כ) כתב על דברי הגמרא הזאת, כי “קשורה בו ככלב”, היינו שהבא על גויה יתגלגל אחרי מותו בכלב. רחמנא ליצלן.
לכן חשוב מאוד להימנע מעוון חמור ומר זה, בכל דרך, כי העולם הזה פרוזדור הוא, ולעולם הבא לא תיכנס תועיל לו הגויה להצילו מן הדין רח”ל.
האם לקבוע מזוזה בבית שגרים בו יהודי וגויה
בנוגע לשאלה האם לקבוע מזוזה בבית כזה שגר בו יהודי עם גויה, נחלקו הפוסקים.
דהנה כתב השו”ע יו”ד סימן רפ”ו סעיף א’ אלו המקומות שחייבים במזוזה, אחד שערי בתים ושערי חצרות, מדינות ועיירות, רפת בקר ולולין ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפים, כולם חייבים.
וברמ”א הביא לדברי המרדכי שכתב כי היינו דווקא כאשר השותפים הם ישראלים, אבל בית שותפים של ישראל ועובד כוכבים פטור ממזוזה. וכן חצרות או עיירות שמקצת עובדי כוכבים דרים שם, פטורין ממזוזה כפי שכתב האגודה פ”ק דיומא.
מבואר בדברי הרמ”א כי בבית כזה שגרים בו יהודי וגויה בשותפות, מעיקר הדין פטורים ממזוזה.
אמנם בטעם הדבר, יש שכתבו שהוא משום החשש שהגוי ינהג במזוזה מנהג ביזיון, לכן במקום שאין חשש שהגויה תנהג מנהג ביזיון במזוזה, יש לקבוע מזוזה.
מלבד זה, הרי בבית יוסף הביא את דעת הרשב”א שיהודי השותף עם גוי בדירה, חייב בקביעת המזוזה.
לכן נמצא נידון השאלה במחלוקת הפוסקים, ולהלכה יש לקבוע את המזוזה בלא ברכה בכניסה לבית, וכל זה בתנאי שהגויה תכבד את המזוזה ולא תנהג בה ביזיון.
