שאלה:
האם ילד בן 12 צריך לברך ברכת המזון אחרי האוכל, או שמא יש איזה נוסח מקוצר לומר, ואם כן איזה נוסח הוא אומר. וברצוני לשאול עוד אם ילד חייב לברך, איזה ברכה מברך לאחר שאר אוכלים מלבד הלחם. והאם מותר לאכול שוב לאחר שבירך ברכה אחרונה.
תשובה:
למרות שילד פחות מגיל בר מצווה איננו חייב במצוות מן התורה, הוריו חייבים לחנכו במצוות מדרבנן, כבר מגיל צעיר שיודע לברך.
בוודאי שילד בן 12 שהוא לפני בר מצווה, צריך להתחנך לברך ברכת המזון לאחר שאוכל לחם. ויש לחנך אותו לומר את כל נוסח ברכת המזון, ואם קשה לו יש להתחיל להרגילו שיאמר את נוסח ברכת המזון עד “הרחמן”, ולאט לאט יוסיף הכל.
כמו כן יש לחנך את הילדים לברך ברכה ראשונה ואחרונה לפני ואחרי כל מאכל כדין. אם אוכל עוגה יברך ברכה ראשונה מזונות וברכה אחרונה על המחיה, ואם שותה מים שיברך ברכה ראשונה שהכל וברכה אחרונה בורא נפשות, כך כל מאכל ומאכל יברך כדינו.
לאחר שבירך ברכה אחרונה על המאכל, אם מעוניין לאכול יברך שוב ברכה ראשונה ויאכל.
בזכות השקעתכם בחינוך ילדכם תזכו לרוות ממנו נחת מתוך בריאות עושר ואושר.
מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך אורח חיים סימן קפ”ו סעיף ב’, שקטן חייב בברכת המזון מדרבנן כדי לחנכו במצווה זו. ומיד משאכל כזית חייב לברך ברכת המזון, אף אם לא אכל כדי שביעתו.
מקור הדין מבואר בדברי הגמרא בברכות דף כ’. נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין וחייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון, והתבאר בגמרא שם שהקטן חייב בכל אלו מדרבנן מדין מצוות חינוך. כן הביא להלכה גם בילקוט יוסף הלכות נטילת ידים וברכות סימן קפו סעיף ו’ בזה”ל, קטן חייב לברך ברכת המזון מדרבנן, כדי לחנכו במצות, עיי”ש.
לעניין נוסח הברכה, ראוי לחנכו לומר את כל הברכה, אלא שאם קשה לו, ירגילו מעט מעט, בתחילה ברכה ראשונה אח”כ גם ברכה שניה, אח”כ גם ברכה שלישית וכך הלאה עד שיתחנך לברך את כל ברכת המזון. והברכות הראשונות עד “הרחמן” חשובות יותר, מהמשך ברכת המזון מ”הרחמן” ואילך.
כפי שכתב החיי אדם כלל ס”ו ס”ק ב’ שהחובה על האב לחנך את בנו היא בכל מצווה ומצווה לפי דעתו של הקטן. מקור הדין בזה הוא כפי שמבואר בגמרא בסוכה מ”ב. תנו רבנן קטן היודע לנענע חייב בלולב, להתעטף חייב בציצית, לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין, יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע, תורה מאי היא אמר רב המנונא תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, קריאת שמע מאי היא פסוק ראשון.
לפיכך גם לעניין ברכות הנהנין, על כל פרטיהן, ישתדל האב לחנך את בנו בנעימות ובחן, כל ילד לפי דעתו ומסוגלותו.
