מקורות ונימוקים:
מרן השולחן ערוך (חושן משפט הלכות שמירת נפש סימן תכז סעיף ח’) כתב, וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר: “השמר לך ושמור נפשך”, ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים. מבואר שיש מצוות עשה וחובה להסיר כל דבר העלול להביא לידי סכנה, ולפיכך גם בריכת שחייה הנמצאת בבית, ומצויים ילדים קטנים בבית, חובה להניח שם גדר. וכן מבואר בחיי אדם חלק א’ (כלל טו סעי’ כד) שאם יש לו בור ובאר בחצרו, ישגיח שיהיה סביב לו חוליא גבוהה י’ טפחים או כסוי כראוי כדי שלא יפול בו אדם, בין שיש בו מים או לא. וכן מבואר בבן איש חי (פרשת פינחס ש”ש או’ ז’).
אמנם אין לברך על עשיית מעקה וגדר סביב הבריכה, וכמ”ש (שם) בחיי אדם, וז”ל: ונראה לי דאין מברכין על עשייתן ואף על גב דהעושה מעקה מברך, התם בהדיא כתיב “ועשית מעקה”. אבל להסיר המכשולות העיקר הוא שעובר בלא תעשה, כדאיתא בספרי, אין לי אלא גג. מנין לרבות בורות, תלמוד לומר לא תשים. ואף על גב דהרמב”ם והש”ע כתבו דעובר מצות עשה דהשמר נפשך, אין מברכין על עשה זו שאינה מיוחדת על זה אלא היא כללית. והמדקדק ברמב”ם וטור וש”ע בחו”מ סי’ תכ”ז, יראה להדיא דכן הוא. והוב”ד להלכה בפת”ש (סי’ רכז סק”א). וכן העלה מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל בספרו הליכות עולם ח”ז (עמוד קפ) שאין לברך על עשיית מעקה לבור ובאר. ואע”ג שהגר”א בספר מעשה רב (סי’ ק) כתב לברך גם על מעקה של באר, קיימ”ל ספק ברכות להקל.
