מקורות ונימוקים:
כתב רבינו בחיי ז”ל (פ’ תרומה) וז”ל: וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור השכל ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אעפ”י שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט. ועל כן המשילה שלמה הע”ה לנר הוא שאמר נר ה’ נשמת אדם עכ”ל.
מבואר בדבריו, כי הנשמה יש לה הנאה מן האור, והדלקת אור גורם לה נחת הוד ושמחה התפשטות והתרחבות, כי האור הוא החלק הדק שבגשמיות וקרוב יותר לרוחניות. על דרך זה מצאנו גם שהנשמה נהנית מן הריח, כי גם הוא חלק דק שבגשמיות וקרוב לרוחניות, כפי שאמרו חז”ל איזה דבר שהנשמה נהנית בו זה הריח והטעם מפני שהריח הוא רוחני ולכן מגיע ממנו הנאה לנפש שהיא רוחנית.
יש שכתבו להביא לכך ראיה מדברי הגמרא בכתובות שבעת פטירתו של רבי הקדוש, ציוה לבניו “נר יהא דלוק במקומי”, שבשטמ”ק שם הביא בשם פרש”י במהדו”ק שהכוונה לנר לעילוי נשמתו.
וכתב בשו”ת תורה לשמה סימן תק”כ, כי שיש צורך שיאמר בפיו בשעת הדלקת הנר שהוא מדליק הנר הזה למנוחת נפש פלוני בן פלוני, ואז בקריאה זו שהוא מוציאה בפה תגיע הנאה לנפש האדם ההוא אפילו מרחוק וכ”ש אם מדליק על המצבה עצמה ששם משכן חלק מחלקי הנפש. והרי הודעתי לך לפי דרכינו שיש טעם ג”כ בהדלקת נרות אצל מצבות הצדיקים זיע”א כשהולכים העולם להשתטח שם. מדבריו מבואר שיש עניין עילוי נשמה בהדלקת הנרות, אף בקברות הצדיקים שהולכים להשתטח בקבריהם.
ועיין שם עוד שהסביר על פי תורת הסוד, שבאור הנר יש חמשה גוונים הידועים למשכילים וכנ”ז בר”ח והם כנגד חמשה חלקי הנפש שהם נפש רוח נשמה חיה יחידה, ודבר זה מפורש גם בדברי רז”ל בתלמוד, במה שאמרו חמשה שמות יש לנשמה, על כן אור הנר הוא דוגמא לנשמה ולזה יהיה לה הנאה מן האור הנדלק על שמה,
טעם נוסף לקשר בין הנר לנשמה כתב בשו”ת יביע אומר חלק ד’ סימן ל”ד בשם ספר ‘מאמר אסתר’ שכתב לבאר כי השלהבת רומזת לנשמה, נר ה’ נשמת אדם, והשמן רמז להשפעה, והמים רומזים לחומר שנפסד, כמו שכתוב “כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה”.
ועיין עוד בשו”ת יחווה דעת חלק ה’ סימן ס’ שכתב שאפשר לצאת ידי המנהג של הדלקת נר נשמה לעילוי נשמת ההורים בנר חשמלי. טוב להתנדב עבור הדלקת מנורות החשמל של בתי המדרש שעוסקים בתורה לאור החשמל, שבזה יגרום לעילוי נשמתם של הנפטרים. ויהיו למליצי יושר עליו. כי נר מצוה ותורה אור.
אולם על פי הסוד יש ענין להדליק בשמן זית דווקא או בנר שעווה, כי השמ”ן אותיות נשמ”ה. ואם אין לו שמן ידליק בשעו”ה, שכידוע לדעת המקובלים רומז לש”ע נהורין. וכן הוא בספר גשר החיים ח”א פ”כ ס”א שיש להעדיף נר שמן דווקא, וכן משמע בתיקוני הזוהר, וכן כתב בשו”ת משנה הלכות חלק ה’ סימן ע’, שיש להעדיף להדליק נר דווקא, ורק בשעת הדחק שאין אפשרות להדליק נר ממש, ידליק נר חשמל, וכן כתב בשו”ת ירושת פלטה סימן ו’.
4 תגובות
תודה רבה.
“מבואר בדבריו, כי הנשמה יש לה הנאה מן האור, והדלקת אור גורם לה נחת הוד ושמחה התפשטות והתרחבות, כי האור הוא החלק הדק שבגשמיות וקרוב יותר לרוחניות”
לגבי מה שכתב רבינו בחיי – האם ברור הדבר שהתכוון לנשמה של נפטר דווקא, אולי התכוון לנשמה של אדם חי, דהיינו, שיש לנשמה של אדם חי הנאה להסתכל על אש, או נר, כמו שמצוי שאנשים נהנים להתסכל על נרות דולקים בחנוכה למשל, יש בזה סוג מסוים של הרפייה. כלומר שבא להסביר מדוע אדם נהנה מלהסתכל על אש.
אך לא שבא לדבר על נשמה בגן עדן.
“ועיין עוד בשו”ת יחווה דעת חלק ה’ סימן ס’ שכתב שאפשר לצאת ידי המנהג של הדלקת נר נשמה לעילוי נשמת ההורים בנר חשמלי. טוב להתנדב עבור הדלקת מנורות החשמל של בתי המדרש שעוסקים בתורה לאור החשמל, שבזה יגרום לעילוי נשמתם של הנפטרים. ויהיו למליצי יושר עליו. כי נר מצוה ותורה אור.”
איך זה שלא מוכרים בבתי מדרשות זכות הדלקת תאורה או זכות הוצאת חשמל תאורה [ באומדנא, כיוון שיש עוד חשמל של מזגן וכו’ ] לע”נ נפטרים?
שלום וברכה
אכן רבינו בחיי כתב באופן כללי שהנשמה יש לה הנאה מהאור, ולא דיבר רק על הנשמה לאחר הפטירה, אבל מדבריו למדים אנו שיש לנו כאן בעולם יכולת לגרום הנאה רוחנית לנשמת האדם, לכן כתב הבן איש חי בשו”ת תורה לשמה סימן תק”כ שיש עניין להדליק נר לעילוי נשמה בשבעה ואף כל י”ב חודש וכן כל שנה ביום הייארציי”ט, כי בכל הזמנים הללו יש חלק מהנשמה הנמצא עמנו וחלק זה נהנה מן האור. אכן בזמנים שאין הנשמה עמנו בעולם אין עניין להדליק נר לעילוי נשמתה על פי דברי הבן איש חי.
לעניין שאלתך איך זה שלא מוכרים בבתי מדרשות זכות הדלקת התאורה, שאלתך טובה. יתכן שאנשים מעדיפים להדליק נרות שמן לעילוי נשמה, אבל באמת הם מפסידים את זכות החזקת התורה שבלי ספק זכות זו גדולה היא יותר מכל, ואכן ישנן כמה מקומות כאלו שמוכרים את זכות התאורה בבית המדרש.
הרב דוד אוחיון
” כתב הבן איש חי בשו”ת תורה לשמה סימן תק”כ שיש עניין להדליק נר לעילוי נשמה בשבעה ואף כל י”ב חודש וכן כל שנה ביום הייארציי”ט, כי בכל הזמנים הללו יש חלק מהנשמה הנמצא עמנו וחלק זה נהנה מן האור. אכן בזמנים שאין הנשמה עמנו בעולם אין עניין להדליק נר לעילוי נשמתה על פי דברי הבן איש חי.”
לפי הבן איש חי בעצם,
אין מעלה לנשמת הנפטר בהדלקת נר לאחר י”ב חודש?
אז בעצם,
איזה מקור מפורש יש, [שמדבר ממש על עילוי נשמה לנפטר כתוצאה מהדלקת נר], לגבי עילוי נשמה לנפטר כתוצאה מהדלקת נר, שלא במסגרת י”ב חודש?
לגבי בתי מדרשות – מדוע הגבאים לא דואגים למכור גם את זה,
ייתכן ואנשים לא מודעים,
איך זה שזה לא כזה נפוץ ? [ בפרט שלכאורה זה עדיף ]
תודה.
שלום וברכה
אינני יודע מקור לכך שמועיל הדלקת נר לעילוי נשמה אף לאחר י”ב חודש, ושלא ביום היארצייט,
אולם כך נהגו רבים בעם ישראל להדליק נרות לעילוי נשמת הצדיקים גם שלא בתוך י”ב חודש וביום היארצייט, ויתכן שהדין שונה לעניין צדיקים גדולים.
לעניין בתי מדרשות, בהחלט יש המוכרים נר למאור, בהשתתפות בחשבון החשמל של בתי הכנסת.
ואכן אין זה נפוץ, וזאת הזדמנות טובה להציע לכל הגבאים או לכל המעוניינים לתרום נר לעילוי נשמת יקיריהם, שיעשו זאת בתרומה להדלקת התאורה בבית המדרש, שהוא עדיף לאור דברי מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל.