בס”ד
שאלה:
האם עשיית סיום מסכת מתירה לאבל בתוך י”ב חודש להשתתף בסעודת יום הולדת, או סעודת מצווה כז’ ברכות וכיוצ”ב?
תשובה:
אין לאבלים להשתתף במסיבת יום הולדת גם אם עושים שם סיום מסכת, וה”ה לשאר אירועים של רשות שאינם סעודות מצווה, וכן אין לאבלים להשתתף בסעודת מצווה כגון ז’ ברכות, אף כשעושים שם סיום מסכת. וה”ה לימי בין המצרים. ובכל זה אין חילוק בין אם האבל עושה הסיום לאחרים.
השתתפות האבל במסיבת סיום מסכת
א). אע”ג שמותר לאבל להשתתף בסיום בסעודת סיום מסכת וכמ”ש הש”ך (יו”ד סי’ רמו ס”ק כז) דאבל תוך י”ב חודש על או”א רשאי להשתתף בסעודת סיום מסכת שסעודת מצווה היא, ועיי”ש שכתב בשם המהרש”ל דאפי’ הוא בעצמו לא סיים, גם רשאי דגם בזה איכא מצוה לשמוח עם מי שסיים. וכ”כ הדגול מרבבה (סוף סי’ שצא) והכנה”ג (הגב”י סי’ תרסט). וכ”כ הפרי מגדים (או”ח סי’ תמד משב”ז סק”ט) גבי אבל. וע”ע במ”ב (סי’ תע סק”י) גבי תענית בכורות, שמצי לפטור עצמו אפי’ הוא עצמו לא סיים המסכת, ויוצא בסיום של אחר, לפי שבעצם השתתפותו יש מצווה. והיינו אף שמבואר ברמ”א (סי’ שצא) דבני אשכנז נוהגים שאין האבלים משתתפים בשום סעודת מצווה תוך י”ב חודש, מ”מ משום כבוד התורה, שאין לך כבוד גדול מזה התירו. וכן מוכח ממה שכתב המ”ב (סי’ תרסט סק”ח) בשם הביכורי יעקב, דמותר לאבלים להשתתף בסעודת חתנים שנוהגים לעשות ביום שמחת תורה לכבוד גמרה של תורה. ולפי”ז כל שכן לבני ספרד שכבר כתב מרן החיד”א בברכ”י (סי’ שצא) ע”ד הרמ”א, שאנו בני ספרד נוהגים להשתתף בסעודה של מצווה.
ב). אולם מאידך י”ל דכ”ז היינו דווקא אם עיקר הסעודה באה בשביל סיום המסכת, אבל אם עיקר הסעודה והשמחה היא בשביל שמחה אחרת שבה האבל אסור להשתתף, וכגון, מסיבות הרשות, או אפילו סעודת מצווה של חתן וכלה כסעודת ז’ ברכות שאסור לאבל להשתתף בה, וכן בשאר סעודות מצווה לבני אשכנז, בזה י”ל דמאחר והסיום מסכת מובלע בדרך אגב בסעודה שהוא אסור בה, אסור לו להשתתף שם, וכן מסתבר דאזלינן בתר מהות השמחה. דאטו אם בחתונה יעשו סיום מסכת יהיה מותר לאבלים להשתתף שם? ודבר זה לא שמענו מעולם, וע”כ כיון שאזלינן בתר עיקר צורת השמחה, והסיום לא יעלה ולא יוריד.
ג). ואע”ג דמותר לערוך ביו”ט גם סיום מסכת ואין בזה משום “אין עושין מצוות חבילות חבילות”, מפני שכל שעושה מעשה אחד ומתכוין לב’ מצוות, אין לחוש בזה, וכמ”ש המהרש”ם חלק ו’ (סו”ס ז’), וע”ע בס’ חזו”ע – פורים (עמ’ קנח ואילך) שהאריך לחזק ייסוד זה. מ”מ לענין השתתפות האבל, אין זה נחשב כענין אחד אלא אזלינן בתר עיקר השמחה. וע”כ מה שראיתי רבים עושים סיום מסכת בכל מיני אירועים בכדי לאפשר לאבלים להגיע ולהשתתף באירוע, לענ”ד טעות היא בידם.
ד). ואע”ג שיש מתירים לעשות סיום מסכת החל מר”ח אב ולאכול בשר אע”פ שמכוין לעשות סיום מסכת בימים אלו דווקא, וכמ”ש היעב”ץ בסידורו (עמ’ ריג), ובשו”ת מנחת יצחק ח”ב (סי’ צג או’ ג’), ובערוך השולחן (סי’ תקנא או’ כח), וע”ע בס’ חזו”ע – ד’ תעניות (עמ’ קצח) בשם עוד ספרים וסופרים ושלא כדעת הא”ר. הרי שגם בימי אבל שרי לעשות סיום אע”ג שמטרתו העיקרית בסיום בכדי לאכול בשר ולשתות יין והאבלות נדחית, ונילף מיניה נמי לנד”ד. אולם יש לחלק, דהתם ניכר שהסעודה באה רק בשביל סיום המסכת, משא”כ היכא שהסעודה ניכרת שהיא לא בשביל הסיום מסכת, והזמנת הקרואים היא בשביל מאורע אחר, זה לא הוי בכלל “עבידנא ימא טבא לרבנן”, ואין להתיר.
