שאלה:
לפרנסתי יש לי בס”ד, מפעל לייצור בגדים בחו”ל, ובו עובדים מבני ברית ושאינם מבני ברית, והואיל וישנם הפרשי שעות בין הארץ לחוצה לארץ בזמני היום, דהיינו בזמן שיום בארץ הוא לילה בחו”ל, ולהיפך, על כן התעוררתי לכמה שאלות, ובהם, אם אני יכול לשוחח בטלפון עם פועלי שאינם מבני ברית, במוצאי שבת בא”י, שהוא עדיין זמן השבת בחו”ל, ולצוות עליהם לעשות פעולות שונות במפעל, הכרוכות בעשיית מלאכות מהתורה, או שיש בזה משום איסור אמירה לנכרי. כמו כן, האם מותר לי לשלוח הודעות כתובות או פקס לפועלי היהודים בזמן שהוא עדיין שבת אצלם, כמובן שאת ההודעות הכתובות לא יראו בעצם יום השבת אצלם, כי אם במוצ”ש. וכן להיפך, אם שולחים הם אלי, ובאופן שצג המחשב דלוק בביתי בדרך היתר, האם מותר לי לקרוא בהסתכלות גרידא את תוכן ההודעה, והיאך הדין בשלחו בעבירה בעצם יום השבת.
תשובה:
מותר ליהודי לומר לאינו יהודי לעשות מלאכה, אם המצווה במקום שאצלו הוא יום חול, ואין מתחשבים במה שהוא יום השבת במקום הנכרי. כמו כן לענין שליחת פקס, כל שהוא יום חול אצל את עושה המלאכה, אף שבמקום רישומה הוא יום השבת, אין בזה כל איסור, לפי שהולכים אחר מקום הפועל. קל הדבר יותר ברישום דיגיטלי, שי”ל שפעולתו עיקרה היא במקומו, שנכתבו הדברים במחשב וכדו’, ונראים ע”י הרשתות גם במקומות אחרים, ועוד שיש לדון אם הוא כתיבה כלל, על כן מותר בשופי. ולענין מלאכת ישראל באיסור, הנה להלכה אין במלאכת ישראל בכדי שיעשו, אף שבמומר לחלל שבת יש לדון בדבר, מ”מ מאחר ומשך זמן הפעולה מועט מאוד, על כן בשהיה כל דהוא אחר השבת, אין חשש כלל. אך לענין הקריאה מצג המחשב בעצם יום השבת, כל שאין ההודעה בענין מסחר, ואינו נוגע בצד המחשב, מותר.
מקורות:
א. בדין אמירה לאינו יהודי השוהה במקום שאצלו הוא שבת, ראה מש”כ בזה האור לציון (ח”א חאו”ח סי’ יד), שמותר לומר בכה”ג לגוי בדרך הטלפון. שאיסור אמירה לגוי יש בו ג’ טעמים, משום דבור חול בשבת, ולכן אסור לומר לעכו”ם בשבת שיעשה מלאכה לאחר השבת. או משום דהוי כשלוחו, ולכן אסור לומר אפילו בערש”ק לעכו”ם שיעשה מלאכה בשבת, וטעם שלישי שהוא המסתבר יותר, כמו שכתב הרמב”ם בפ”ו ה”א, שדבר זה אסור שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבואו לעשות בעצמן, ולכל הטעמים לא שייך אם הצווי והעשיה של הגוי הן בשעה שאצל המצווה הוא יום חול.
ב. ובדין שליחת פקס לחו”ל באופן שהוא לוחץ כאן, ורישום האותיות נעשה במקום אחר, כ’ האור לציון שם, מי שנמצא במקום שאצלו הוא יום חול. נראה שמותר אפילו הוא עצמו לעשות מלאכה שתיעשה ביום שב”ק, דהיינו לכתוב בפקס שהוא לוחץ במקומו. וזה נכתב במקום אחר, ולהיפך יהיה חייב חטאת, אף אם הכתב נכתב במקום שהוא חול, שהולכים אחר מקום הפועל, ולא לפי מקום שהמלאכה נפעלת שם. וכעין זה כותב הנמוק”י בב”ק, אף לר”י שס”ל שאשו משום חציו, ואיך אנו מדליקין נרות בערש”ק ודולק בשבת. שאף שהפעולה מתיחסת למדליק. מכל מקום הולכין אחר זמן תחילת ההדלקה שהוא בערש”ק.
וכ”כ בס’ שמירת שבת כהלכתה (פרק לא אות כח): בזמן המותר מותר להשתמש במכשיר הפקס כדי לשלוח מכתב לאדם אשר אצלו עתה שבת. וכן מותר להשאיר את מכשיר הפקס פתוח כדי לקבל מכתבים גם בעצם השבת, אם אין כל חשש של חילול שבת מצד המשלח, כגון שהלה גר בארץ אחרת אשר טרם נכנסה שם השבת, או שכבר יצאה השבת. אולם אסור לקרוא את המכתב[1], ואם הוא בגליל נייר אסור לקרוע אותו מהגליל. ומותר לכוון מבעוד יום את מכשיר הפקס כך שעל – ידי השעון שבמכשיר – הוא מופעל בליל – שבת, בזמן שהתעריפים הם נמוכים, והמכתב נשלח בשבת בזמן הקבוע מראש, אבל אסור להניע בשבת כל כפתור – הפעלה שבמכשיר, וגם לא לעשות כל פעולה להפעלתו של המכשיר אף לאחר זמן.
ולהלן שם (הל’ כט) בענין הקריאה בעצם יום השבת: מותר לקרוא בשבת הודעות אלקטרוניות הכתובות על צג מכשירי תקשורת כגון טלפון או ביפר כשההודעות אינן בעניני מסחר, וראה לעיל פרק כט סעיף מז, ואפילו הודעות שהגיעו בשבת בדרך המותרת (כגון ע”י נכרי, או מיהודי ששלח במקום שהוא יום חול), אך אסור ללחוץ על אף מקש כדי לאפשר את הקריאה, ואפילו רק כדי לשפר את איכות הכיתוב.
ג. בענין מעשה שבת במלאכת ישראל מומר, הנה קיי”ל שלא אסרו בכדי שיעשו בישראל, וכמש”כ הש”ע, והטעם ראה במש”כ הט”ז (או”ח סי’ שיח ס”ק א’), ובמג”א שם (ס”ק א), הו”ד להלכה במשנ”ב שם (ס”ק ד).
אך ראה בפמ”ג להלן (סי’ שכה א”א ס”ק כב) שכ’ בדעת העולת שבת והמג”א, דבחש”ו העושים מלאכה לצורך ישראל אסור לו בכדי שיעשו, דלטעם רש”י דס”ל דבכדי שיעשו היינו כדי שלא יהנה ממלאכת שבת ויו”ט, וכתב המג”א, דה”מ בגוי שהוא מילתא דשכיחא, ומשא”כ בישראל שעשה מלאכה בשבת הוי מילתא דלא שכיחא, הכא בחש”ו הוה מילתא דשכיחא שיעשו מלאכה. וגם לאידך טעמא, דגזרו בכדי שיעשו כדי שלא יאמר לגוי לעשות לו, ולא שייך בישראל כי לא ישמע לו, הכא החש”ו ישמע לו. והו”ד להלכה בביאור הלכה שם (ד”ה אינו יהודי). ועוד הוסיף שם הפמ”ג, דה”ה לענין ישראל מומר נמי בעינן בכדי שיעשו מה”ט, ואע”פ שבזה הסתפק הפמ”ג, כי אפשר דלא חיישינן שיבוא לומר שיעשו בשבילו מלאכה, אלא בגוי דליכא אלא איסור דרבנן, ומשא”כ באומר למומר, איכא משום לפני עור לא תתן מכשול, וא”כ לא חיישינן שמא יאמר לו,[2] מ”מ סיים שם, דלטעם המג”א שכ’ דלא שייך בכדי שיעשו בישראל אף לטעמא דר”ת, לפי שאין אדם חוטא ולא לו, כ”ש דאם בישל מומר לעכו”ם מעצמו לצורך ישראל במזיד, אסור למי שנתבשלו בשבילו, ע”ש. והרי מבואר להדיא להחמיר בנדו”ד בלא שהיית בכדי שיבוא לאחר השבת. וראה עוד בפסקי תשובות (או”ח שיח אות טו בסופה), ואכמ”ל.
מ”מ בנדו”ד, מאחר ומשך זמן הפעולה מועט מאוד, על כן בשהיה כל דהוא אחר השבת, אין חשש כלל.
[1] ובהערה פ”א כ’ בטעם הדבר: שמעתי מהגרש”ז אויערבך זצ”ל, דאם בעניני משא ומתן ודאי שאסור לקרוא את המכתב, ואף לא לעיין בו, סי’ שז סע’ יג, ואולי אף מוקצה הוא מחמת חסרון כיס, סי’ שז מ”ב ס”ק נו. ואף לגבי שאר הפקסים, יתכן שיש איסור בקריאתם – משום הנאה מנולד, שהרי זה נכתב בשבת, עכ”ל, ויל”ע דמ”ש מהאי שהעתון נדפס בש”ק דסעי’ כה דלעיל.
[2] אולם מ”מ לטעם רש”י אף במומר לעכו”ם בעינן בכדי שיעשו, דשכיח הוא.
