מקורות ונימוקים:
לא מצינו בפוסקים לאסור מדינא אוכלין שנכנסו לביהכ”ס, ואדרבה בבאר היטב (סי’ ג’ סק”ב) שהוצרך לבאר שלא יאכל בביהכ”ס, ומהל’ דרך ארץ וצניעות עי”ש, משמע שהאוכל עצמו שנכנס לשם לא נאסר, וכדדייק מזה בתשובות שלמת חיים (סי’ ט’), ומסיק שם, שבודאי אין איסור מדינא רק מחמת נקיות הדעת, ואף על גב דרו”ר שורה בביהכ”ס, אין לדמות כלל במילי דרו”ר, שלא אמרו שרו”ר שורה על האוכלין שם, רק לגבי האדם שנכנס לשם ואין לנו אלא מה שאמרו חז”ל להדיא לגבי אוכלין, כגון תחת המטה, או קודם הנטילה, והרי גם בבית המרחץ הצריכו נטילה משום רו”ר כדאיתא בשו”ע ססי’ ד’ ובמ”ב שם, ואעפ”כ לכו”ע לא נאסרין אוכלין ומשקין שנכנסו שם כדאיתא בשבת מ”א א’ “אשתו מיא דבי באני” עי”ש, הרי שאין רו”ר דנטילה תלוי ברו”ר השורה על האוכלין. וכ”כ בשו”ת יביע אומר ח”ג (סי’ א’ אות י’). וכן נראה מדברי הרב בן איש חי בשו”ת תורה לשמה (סי’ כג), וכ”כ בשו”ת מנח”י ח”ג (סי’ ס”ג),ובשו”ת באר משה ח”ח (סי’ מ”א), ובשו”ת רבבות אפרים ח”א (סי’ ח’). ובשו”ת תשובות והנהגות כרך ח”א (סימן יא).
אולם אין לכחד שצדיקים רבים וקדושי עליון וביניהם הקפידו באוכלין שנכנסו לביהכ”ס, מ”מ אין ללמוד מזה לדינא די”ל שלא החמירו רק לעצמם מרוב קדושתם. ומ”מ נכון לכסותם בעטיפה מכל הצדדים, בפרט שי”ל שהידיים מטמאות את האוכלים, עיין בשו”ת ישכיל עבדי ח”ז (סימן מה). וכן העלה בנד”ד בספר פסקי תשובות ח”ב (סי’ קעא הע’ 47).
ובנידון דידן שהוא רק דרך העברה בעלמא, עוד קיל טפי.