מקורות ונימוקים:
כן מובא בזוהר הקדוש (פרשת לך לך דף פד ע”א) וזה לשונו: והושיעה לבן אמתך, וכי לא הוה בריה דישי איהו, עד דאיהו אמר בשמיה דאמיה ולא בשמא דאבוי? אלא הא אוקימנא דכד ייתי בר נש לקבל מלה עלאה לאדכרא, בעי למיהך במלה דאיהי ודאי, ועל דא אידכר לאמיה ולא לאבוי, עכ”ל. וכן הוא בזוהר פרשת שמות (דף יז. ע”ב), שעל אימו אין חשד.
ונראה דאין הפירוש שיש חשש שאנו חושדים שזה אינו אביו כפי שהבינו כמה מחברים, אלא כמו שכתב רבי צדוק הכהן מלובלין בספר מחשבת חרוץ (סי’ ז’), שכתב כי האם השורש בנגלה משא”כ האב הוא בהעלם.
ובשו”ת תורה לשמה להרב בן איש חי (סימן שצט) כתב שמה שאנו מזכירים שמה ולא שם אביו, א. מפני שהאשה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא. ועוד, ושהיא פטורה ממצות ת”ת והאיש לא פלט מעון ביטול תורה וכמ”ש רז”ל פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. ועוד, כי האשה היא מוצלת מעון הקרי אשר הוא דבר המצוי בזכרים הרבה. ועל כן קטרוגים של האשה על הרוב הם מועטים משל האיש לכך יזכירו שם האם עדיף. גם עוד אין המקטרגים מתקנאים בנקבות כמו בזכרים ושמעתי אומרים טעם אחר מפני שהאם היא מבוררת יותר מן האב אבל חזקת האב היא מכח רובא וכמ”ש בגמרא דחולין ודילמא לאו אבוה הוא אלא ש”מ דאזלינן בתר רובא ע”ש.
