מקורות ונימוקים:
הדפסה ללא רשות אסורה משום גזל, שהרי דין פרוטה כדין מאה, ואף פחות מפרוטה אסור מדין “חצי שיעור” האסור מן התורה. כמבואר בשולחן ערוך חושן משפט סימן שנ”ט סעיף א’ “אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא, בין מישראל בין מעובד כוכבים,
אמנם בשולחן ערוך שם מבואר כי “אם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה שרי, כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצות בו שיניו מותר, ואין הדבר אסור אלא ממידת חסידות. אולם הדפסות פרטיות הינן בהחלט דבר שישנם מעסיקים המקפידים עליו, לפיכך נדרש לקבל אישור מפורש על כך, ולא ניתן להגדיר הדפסות במקום עבודה כדבר שאין מי שמקפיד עליו.
אף שברור הדבר שבמידה ונשאל את המעסיק יסכים להדפסה, כל זמן שלא נשאל המעסיק לא ניתן להדפיס, שדומה הדבר לדין יאוש שלא מדעת דלא הוי יאוש, כפי שכתב הקצוה”ח בסימן רס”ב ס”ק א’ ושו”ע הרב בהלכות מציאה ופקדון ס”ד, ועיין ש”ך חו”מ סימן שנ”ח ס”ק א’ שמתיר.
למרות האמור, ככל שמדובר במקום בו גילה המעסיק את דעתו לאפשר הדפסות פרטיות, כגון שפעמים רבות בנוכחות המעסיק מדפיסים הדפסות פרטיות, ניתן לראות בכך הסכמה להדפסה פרטית כאשר איננה באופן קבוע. בדומה למה שכתב שולחן ערוך הרב בהלכות שאלה סעיף ה’, שכאשר רואים את הסכמת בעל הבית במקום אחד ניתן להסיק מכך את הסכמתו למקרה אחר, ככל שהמקרים שווים.
אציין, כי תשלום לקופת צדקה אין בה כלל בכדי להתיר ליטול ממון של אדם פרטי בשום אופן. תשלום לקופת צדקה שייך רק כאשר אדם גנב ואיננו יודע ממי גנב ומעוניין להשיב את הגזילה, במקרה כזה נאמר בגמרא בביצה דף כ”ט “גזל ואינו יודע ממי גזל, יעשה בהם צרכי רבים”.
