האם מותר לקחת חפצים שהונחו ליד פח האשפה

מקורות ונימוקים:
בגמרא בב”מ דף כ”ה: מבואר כי חפץ שהונח באשפה העשויה להפנות, אבידה מדעת היא.
נחלקו הראשונים בדין אבידה מדעת האם רשאי המוצא לקחתו לעצמו. יעויין בבית יוסף חו”מ סימן רס”א. דעת הרמב”ם כי אבידה מדעת אין המוצא חייב להכריז ולקיים בה מצוות השבת אבידה, אולם אין המוצא יכול לקחתה לעצמו. אך דעת הרא”ש כי אבידה מדעת הרי היא כהפקר, ורשאי המוצא לקחתה לעצמו. להלכה פסק השולחן ערוך כדעת הרמב”ם, אולם הרמ”א הביא לדעת הרא”ש הסובר כי אבידה מדעת הפקר הוא.
אולם יעויין בדברי נתיבות המשפט חו”מ סימן רס”א ס”ק א’, שכתב לבאר כי אף הרמב”ם מסכים שהמוצא חפץ באשפה העשויה להיפנות הפקר גמור הוא. מאחר וסברת הרמב”ם שאבידה מדעת אסור לקחתה, הוא משום שהבעלים לא מתייאשים, וזה איננו שייך בחפץ המונח באשפה העשויה להפנות שוודאי הבעלים מתייאשים מהם, כי גם אם יש בה סימן, המוצא לא ינסה להשיב את האבידה לבעליה.
מלבד האמור, נראה כי דברי הגמרא על המוצא באשפה העשויה להיפנות עוסקים באדם שהטמין את חפציו באשפה במטרה לשמור אותם שם, לפיכך ס”ל להרמב”ם שאף שאבידה מדעת היא מ”מ אין רשות למוצא ליטלו לעצמו. אולם בזמנינו אין דרך להטמין חפצים באשפה, הואיל וכך בלא ספק שהמניח את חפציו לצד האשפה עשה זאת במטרה להפקירם ולתת הזדמנות לכל המעוניין ליטלו לעצמו. לפיכך הנך רשאי לכתחילה ליטול לרשותך כל חפץ שהונח לצד האשפה.