שאלה: שלום וברכה,
יש לי שאלה קצת מביכה,
בעקרון הבנתי שגם בזמן שעסוקים באישות אין לנבל את הפה.
מ”מ רצתי לשאול האם איסור זה מוטל רק על האיש או גם על האשה?
אשתי מדברת בגסויות, והיא טוענת שככה אני יותר “מתעורר” ויותר בחשק איתה, ותכלס היא די צודקת.
השאלה היא אם זה בסדר, או שצריך להגיד לה שזה אסור?
תשובה: מבחינת ראי ההלכה אין הבדל בין איש לאשה בענין ניבול הפה, ומה גם שהאיסור של ניבול הפה הוא גם בשמיעתו.
אמנם מותר לדבר עמה בשעת התשמיש דברי חשק המביאים את האדם לידי חיבה וקירבה לאשתו וכן להיפך ובלבד שיהיו בלשון עדינה ונקיה.
מקורות:
בתלמוד בבלי (מסכת ברכות דף סב עמוד א’) רב כהנא על, גנא תותיה פורייה דרב. [שכב תחת מיטתו של רב שהיה רבו] שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו, [נהג שיחה בטלה של ריצוי תשמיש] אמר ליה: דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא! [רש”י: כאדם רעב, כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך]. אמר לו: כהנא, הכא את? פוק, דלאו ארח ארעא. אמר לו: תורה היא וללמוד אני צריך.
ומוכח שמותר לדבר בשעת תשמיש לצורך קורבה בין הבעל לאשתו דברי חיבה וקלות ראש הגורמים ריצוי בין הבעל לאשה. אולם אין בזה בכדי להתיר דיבורים גסים וניבולי פה אף אם מעוררים את האדם לידי חשק. ואדרבה ע”ז אמרו בגמרא חגיגה (ה.) מגיד לאדם מה שיחו, שלעתיד לבוא עתיד ליתן ע”ז את הדין אפילו על שיחה קלה שבינו לבינה.
וכן פסק השולחן ערוך (אבה”ע סי’ כה ס”ב) שלא ינבל פיו בדברי הבאי אפילו בינו לבינה בשעת תשמיש, והוסיף, דעתיד ליתן על זה את הדין. ופשוט שאין חילוק בזה בינו לבינה. ומה גם שהאוזן נכוות תחילה מכל האברים וכדאי’ בסוטה. והרבה פעמים גם גורם הדבר שבאים על ידי זה לידי זרע לבטלה – ובפרט אם הוא איש מחומם.
אלא יעורר אותה, או היא אותו, בדברי ריצוי ואהבה ובלשון עדינה של חיבה וקורבה, ותשרה השכינה בינכם, ותזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בדרך התורה והמצוות, והולכים בדרך הישרה. אמן.
