שאלה: בשנת התש”פ בעקבות נגיף ‘הקורונה’ שהשתולל בעולם – רבים רצו לדחות את חתונתם למועד אחר, ונפשם בשאלה הגיעה האם יש בזה איסור הילכתי, וכן האם יש חילוק בין לאחר לבין להקדים את תאריך החתונה שנקבע מראש?
תשובה: להקדים את החתונה מהתאריך שסיכמו בתחילה אין בזה שום חשש ואפילו לכתחילה, אולם לאחר את הנישואין אין להקל אלא לצורך גדול וכשיש סיבה מוצדקת ובהתרצות שני הצדדים.
א). הנה מצד הדין לא מצינו איסור בפוסקים בעצם דחיית תאריך החתונה אף כשנקבעה מראש לתאריך מסוים.
והנה העולם נזהרים בדבר שלא לדחות את יום הנישואין, ואולי הוא משום שחששו דלאו מסמנא מילתא, ועיין בספר התניא לרבי שניאור זלמן מלאדי (באגרת מאה שערים אגרת יג) מה שכתב בזה שקבלה מרבותינו הקדושים שלא לאחר עוד את זמן הנישואין. וכ”כ בספר מנהג ישראל תורה (אה”ע סי’ כו או’ ה’) בשם הגה”ק מאוסטרובצה זצוק”ל. וכ”כ בספר אמרי פנחס – מקוריץ (שער עניינים שונים או’ פה) שדבר גדול הוא שלא לעכב החתונה מזמן הכתוב בתנאים, כי השידוך הוא כמו בריאת העולם והוא הגלופה וכשמאחרים החתונה מקלקלים הגלופה, עכ”ד. אולם אפשר שגם לדבריהם לא מצאה קפידא מקום לנוח אלא דווקא אם ישבו לקבוע יום מסוים וכתבו תאריך זה בשטר התנאים וכפי שנראה מדבריו, אבל אם קבעו תאריך לפי מה שיזדמן להם ולפי אולם האירועים הפנוי וכיוצ”ב, ולא כתבו את התאריך המדויק בשטר התנאים, שמא אין בזה קפידא כ”כ.
ב). ומ”מ אין נכון הדבר לעכב הנישואין ללא סיבה נכונה ומוצדקת, שהרי כתב הרמב”ם (פט”ו מהל’ אישות הלכה ב’) האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה, ואימתי האיש נתחייב במצווה זו מבן שבע עשרה שנה, וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה, הרי זה עובר ומבטל מצוות עשה. עכ”ל. והנה אע”ג דכתב ‘דמבטל מצוות עשה’, אין כוונתו שבכל יום ויום מבטל מצוות עשה, אלא שכל שמשהה ודוחה המצווה קרי להו ביטול, וכשישא אשה אח”כ יתקן למפרע את האיסור שעשה. ולא דמי לתפילין ולולב דכל יום ויום הוי חיוב בפנ”ע, אבל מצוות פריה ורביה הוי מצווה אחת המוטלת עליו כל חייו וכשמקיימה בסוף, לא חשיב שביטל המצווה אלא שנתשהה. וכן מצאתי להרב מהרי”ט ח”ב (חיו”ד סי’ מז) שכ”כ בדעת הרמב”ם. וכן כתב הגאון חקרי לב (אה”ע סי’ א’). וראיה לדבר לענ”ד יש להביא ממ”ש הרמב”ם (פ”א מהל’ מילה הלכה א’), דכל יום ויום שיגדל ולא ימול עצמו הרי הוא מבטל מצוות עשה. ובפירוש המשניות (שבת סוף פרק ר”א דמילה מתני’ אלו הם ציצין המעכבים) כתב: וכל זמן שלא ימול אותו ויהיה ערל יהיה עובר על מצוות עשה שהגיע זמנה, וכשימול אותו תסור ממנו זאת העבירה ויעשה מצווה. ע”כ. וכ”כ הרמב”ן הובא בנימוקי יוסף (בב”מ דף ל.) דהיכא דיכול לקיים אכתי מצוות עשה, לא חשיב ביטול גם אם נשתהה. ומ”מ אין להשהות מצווה עשה שלא לצורך גדול, ומה גם שבינתיים יושב בהרהור עבירה, ובפרט בדור יתום כזה.
ג). ומ”מ היכא שיש סיבה מוצדקת לכך, כגון בנד”ד שגזרה הממשלה בעקבות הנגיף שלא ישתתפו יותר ממאה מוזמנים בחתונה והחתן והכלה יהיו עצובים ביום שמחת ליבם, מותר להם לדחות את יום הנישואין. וכן מצאתי שכתב הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצוק”ל הובא בקובץ בית אהרן וישראל (קובץ לז תשנ”ב עמ’ עד), דכשיש סיבה מוצדקת לכך מותר לאחר את תאריך הנישואין מהיום שקבעו. אלא שמדברי האגרות משה (יו”ד ח”ב סימן קסט) נראה דאפילו כשיש סיבה מוצדקת אין לדחות, שהרי שכתב, דאין לדחות את החתונה אפילו כשאחד מההורים של החתן והכלה אבלים בתוך שבעה, מכיון שאין לדחות מצוות פו”ר כשהחתן והכלה בעצמם אינם אבלים ואפילו לזמן קצר. אלא דהתם התיר להורים בתוך שבעה להשתתף בחתונת בנם, אולם באמת אליבא דהפוסקים דפליגי התם על האגרו”מ וס”ל, דאין להורים להשתתף אפילו בתוך שבעה, עי’ בספר חזו”ע ח”ב (עמ’ שדמ), חשיב ודאי סיבה מוצדקת כדי לדחות את הנישואין ליום אחר.
ד). ומיהו בנד”ד מוטב להקדים את הנישואין בהתרצות ב’ הצדדים מהזמן שקבעו מראש ואין בזה שום קפידא, וגם לפי דברי הקבלה והחסידות, וכ”כ בספר אמרי פנחס (שם) דלהקדים בתוך הזמן אין בו קפידא. והכי משמע ג”כ ממ”ש בספר נחלת שבעה (סי’ ח’). וגם לפי הפשט אדרבה יש בזה מעלה יתירה בזה שמקדים מצוות פו”ר, ואף לכתחילה רשאים להקדים בכל גוונא.
