נימוקים וביאורים:
לפי שביום השנה הנשמה נידונת ועולה למקומה הקבוע, ולפיכך אומרים קדיש י”ב חודש, ויום השנה זהו יום הדין בשביל הנשמה ולאחר מכן בטלים דיני אבלות. וכמבואר כל זה בבית יוסף ובשו”ע (יו”ד סי’ שדמ סעיף כ). וכן הוא ע”פ הקבלה.
אמנם גם מה שנהגו לעלות בי”א לבית העלמין ולעשות אזכרה יש בו ענין, וכמ”ש הרב בן איש חי (ש”א פרשת ויחי סעיף יד), ובשו”ת רב פעלים (חיו”ד ח”א סי’ נא), מ”מ יום הי”ב הוא העיקר שבו מסתיים משפט האדם ונשמתו עולה למקום הראוי לה וכמבואר בדברי רבינו האריז”ל ובספר מעבר יבק.