סיכמו על מחיר זול בגלל רווח בעסקה אחרת והעסקה בוטלה

שאלה:

שלום כבוד הרב.

אני מוכר רהיטים, אדם עשה איתי עסקה גדולה בנפרד, ולאחר מכן עשה איתי עסקה קטנה, מחמת העסקה הגדולה הורדתי לו במחיר באופן מוזל מאוד, ולאחר זמן ביטל את העסקה הגדולה.

השאלה היא, האם אני יכול לדרוש ממנו מחיר רגיל על העסקה הקטנה. מדובר באופן שבתחילה אמרתי לו שהמחיר המוזל הוא בגלל העסקה הגדולה.

 

תשובה:

לא כתבת בשאלתך אם הקונה כבר ביצע את התשלום תמורת העסקה הקטנה וקיבל את התמורה והסתיימה העסקה, או שהקונה טרם שילם עבור העסקה הקטנה, או שהקונה שילם אך עדיין לא קיבל לידיו את התמורה.

לפיכך אפרט את הדין בג’ מצבים אפשריים שונים:

א. ככל שהקונה שילם על העסקה הקטנה וקיבל לידיו את התמורה, העסקה הסתיימה ולא ניתן לדרוש תוספת תשלום, למרות שברור שהמחיר הזול נקבע אך ורק בגלל העסקה הגדולה.

ב. אולם ככל שהקונה טרם שילם עבור העסקה הקטנה, אלא שסיכמתם ביניכם שהוא ישלם על העסקה הקטנה את הסכום הנמוך, הנך רשאי בהחלט לומר לו שאינך מוכן למכור את העסקה הקטנה במחיר הנמוך, הואיל ואמרת מתחילה שהמחיר הנמוך הינו בגלל העסקה הגדולה.

ג. במידה והקונה שילם אלא שלא סופקה הסחורה לרשותו, למרות שהעסקה לא הושלמה. עם קבלת הכסף התחייבת להעמיד את הסחורה בתמורה לכסף זה, לפיכך אינך יכול לחזור בך ולדרוש תוספת תשלום עבור העסקה.

ראה ברכה בכל מעשי ידיך.

 

 

מקורות ונימוקים:

כפי שכתבנו ישנם ג’ מצבים שונים בהליך המכירה:

א’. מצב בו הקונה שילם את הכסף והמוכר העמיד את הסחורה לקונה, שבמצב זה השולמה העסקה.

ב’. מצב בו הקונה שילם את הכסף והמוכר טרם העמיד את הסחורה לקונה, שבמצב זה המוכר איננו יכול לחזור בו משום קללת ‘מי שפרע’, שהרי התחייב לקונה להעמיד לו את המקח תמורה לכסף.

ג’ מצב בו הקונה טרם שילם על העסקה, שבמצב זה אין חיוב על המוכר למכור אלא משום דין ‘מחוסר אמנה’, שאיננו קיים היכן שהשתנה שער המקח או שאירעה סיבה אחרת שתגרום למוכר שלא לעמוד בדיבורו.

 

כאשר הקונה שילם וקיבל את המקח לא ניתן לדרוש תוספת תשלום

איתא בשו”ע סימן קפ”ט סעיף א’, לאחר שנגמר המקח כל אחד לפי קניינו, אין שום אחד מהם יכול לחזור בו, אפי’ לא היו עדים בדבר.

למרות שככל שהיה תנאי במקח היה ניתן לבטל את המקח, ואפי’ אם היה רק אמירה ברורה שהמקח נמכר רק על דעת כך וכך, היה ניתן לבטל את המקח, כפי המבואר בגמרא בקידושין דף מ”ט: ההוא גברא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל וכו’. מבואר מדברי הגמרא שאם היה המוכר אומר בשעת המכירה כי מוכר הוא על דעת לעלות לארץ ישראל, אם לבסוף היה נמנע ממנו האפשרות לעלות לארץ ישראל היה המכר בטל. כפי שפסק השולחן ערוך להלכה חו”מ סימן ר”ז סעיף ג’ בזה”ל. “מי שמכר חצירו או שדהו ופירש בשעת המכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני או מפני המטר שנמנע כדי לקנות חיטים בדמיו, הרי זה כמוכר על תנאי. לפיכך אם ירד המטר אחר שמכר, או באו חיטים והוזלו, או נמנע הדרך לעלות או לקנות החיטים, הרי זה מחזיר לו הדמים ותחזור לו הקרקע. שהרי פירש שאינו מוכר אלא לעשות דבר פלוני, והרי לא נעשה, וכן כל כיוצא בזה”, ע”כ. עיין עוד בדברי הרמ”א חו”מ סימן ר”ז סעיף ד’.

אכן בנידון דידן לא מדובר על ביטול המקח, אלא על תוספת תשלום, שהרי אין טענת המוכר לבטל את המקח כי על דעת כך לא הסכים למכור את הסחורה, אלא טענתו שהמחיר בו נקב הינו נמוך ואין בו מספיק רווח ולא קצץ אותו אלא על דעת שירוויח מהעסקה הגדולה. לפיכך ככל שהעסקה נגמרה לא ניתן לדרוש תוספת תשלום.

 

גם אם יחפוץ המוכר לבטל את העסקה הקטנה אין הדבר ברור שהינו רשאי לעשות כך, מאחר וכבר כתב הרמ”א בסימן ר”ז סוף סעיף ג’, כי כל האמור בביטול מקח כאשר התבטלה סיבת המקח, במקרה שלא עשה המוכר תנאי כפול, היינו דווקא בקרקעות ולא במטלטלין. אמנם יעויין בדברי הפת”ש שם שהביא לשו”ת פרי תבואה שהעלה כי היכן שהמוכר מוחזק בכסף רשאי לומר קים לי שאף במטלטלין אני רשאי לחזור בי.

אך גם אם נאמר שיכול לבטל את המקח במטלטלין כאשר בטלה סיבת המכירה, אין ספק כי זהו כאשר ישנה אומדנא דמוכח ברורה לחלוטין שמוכר רק בגלל הסיבה, כגון כאשר מוכר את המקח במחיר הפסד, אולם במקרה שלפנינו למרות שעשה לקונה מחיר טוב הרי לא הפסיד עליו, וכמדומה שאין זו אומדנא דמוכח ברורה דיה.

 

גם במידה והקונה שילם על המקח וטרם קיבל את הסחורה לא ניתן לדרוש תוספת תשלום

גם במקרה בו הקונה לא קיבל את המקח, הרי קיימ”ל כי לאחר מתן מעות אם המוכר חוזר בו מקבל קללת “מי שפרע”. כאמור במשנה בב”מ דף מ”ד. שלאחר ששילם הקונה מעות עבור המקח אין הצדדים רשאים לחזור בהם, ועל החוזר בו מוטל קללת ‘מי שפרע מדור המבול ומאנשי הפלגה הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו’. כפי שפסק השו”ע להלכה חו”מ סימן ר”ד סעיף א’.

ולמרות שבהחלט ישנה טענה למוכר שהוא מפסיד את הרווח העיקרי בעסקה הגדולה שבוטלה, אכתי אין זה עילה לחזור בו, כפי שכתבו הפוסקים על סימן ר”ד סעיף ב’, שהאפשרות לחזור היא רק כאשר ישנו חשש להפסד כל המקח, אך לא להפסד חלקי, בפרט שכאן איננו הפסד של עצם המקח אלא של הרווח על המקח, אין המוכר יכול לחזור בו מהתחייבותו לספק את הסחורה לקונה תמורת התשלום שקיבל.

 

במידה והקונה טרם שילם על המקח רשאי המוכר לדרוש תוספת תשלום

אמנם במידה והקונה טרם שילם על המקח, למרות שחזרה מסיכום דברים בין מוכר וקונה על רכישת מקח תמורת תשלום מסויים, הוי מחוסר אמנה שאין רוח חכמים נוחה הימנו, כפי המבואר בגמרא בב”מ מ”ט. איתמר ‘דברים’ רב אמר אין בהן משום מחוסרי אמנה, רבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה. ופסקו הרי”ף הרמב”ם והרא”ש כר’ יוחנן הסובר כי החוזרים בהם מסיכום בדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה.

כך גם פסק השו”ע להלכה בחושן המשפט סימן ר”ד סעיף ז’, הנושא ונותן בדברים בלבד הרי זה ראוי לו לעמוד בדיבורו אע”פ שלא לקח מהדמים כלום ולא הניח משכון, וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אע”פ שאינו חייב לקבל מי שפרע, הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו. ביאר הסמ”ע ס”ק י”ג דהיינו שאין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה ואין דעתם נוחה הימנו.

למרות זאת, בנידון דידן בו אמר המוכר כי הוא קוצץ מחיר זול על העסקה הקטנה בגלל הרווח שבעסקה הגדולה, רשאי המוכר לחזור בו מהסכום שהסכים למכור את העסקה הקטנה, ואיננו נחשב בכך למחוסר אמנה.

בדומה למקרה בו השתנה שער המקח. שנחלקו בו הראשונים אם שייך במקרה זה דין מחוסר אמנה, שדעת בעל המאור[1] הרא”ש[2] ובעל העיטור כי כאשר נשתנה השער, רשאים הצדדים לחזור בהם ואינם בכלל מחוסרי אמנה. ואילו דעת הראב”ד[3] התוס’[4] הרשב”א הר’ המגיד ועוד, כי אף במקרה בו נשתנה שער המקח, על הצדדים לעמוד בדיבורם, והחוזר בו מן המקח הרי הוא בכלל מחוסרי אמנה.

ולמרות שלעניין הלכה במחלוקת ראשונים זו, הרמ”א בסימן ר”ד סעיף י”א הביא לב’ דעות הראשונים בזה, וכתב להכריע בזה כדעת הרשב”א הראב”ד התוס’ ועוד, דאף כאשר השתנה שער המקח החוזר בו הרי הוא בכלל מחוסרי אמנה. אף בדעת השו”ע שלא גילה דעתו בנידון זה, אלא סתם את דבריו וכתב דכל החוזר בו מדברים שסיכם הרי הוא בכלל מחוסר אמנה, כתב הסמ”ע להוכיח מעצם סתימת דברי השו”ע שלא חילק בזה, דס”ל לשו”ע דאף כאשר השתנה השער החוזר בו הרי הוא בכלל מחוסרי אמנה. גם מדבריו בבית יוסף נראה שסובר כך להלכה.

למרות זאת, הש”ך ונתיבות המשפט הביאו לדברי הב”ח שנסתפק בזה, וכתב דמאחר ומהירושלמי[5] מוכח בהדיא שבהשתנה שער המקח לא אמרינן דין מחוסר אמנה, ודאי נראה יותר להשוות את דברי הבבלי עם הירושלמי, ועמד בצ”ע. אף בביאור הגר”א כתב להוכיח מן הירושלמי שבמקרה בשעה שסיכמו ביניהם המוכר והקונה על רכישת המקח, רשאים הצדדים לחזור בהם ולא שייך במקרה כזה דין מחוסר אמנה[6]. כן כתב גם בספר ערוך השולחן כי מחוסר אמנה מעיקר הדין לא שייך במקרה בו נשתנה השער, כן פסק גם בשו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן ר”ו להלכה, ובשו”ת מנחת אשר חלק ב’ סימן קי”ב.

לפיכך ככל שלא שילם הקונה עבור הסחורה, מאחר ובוטלה העסקה הגדולה, רשאי המוכר לחזור בו מהסיכום למכור את העסקה הקטנה תמורת הסכום הנמוך שסיכמו ביניהם.

 

 

[1] בחידושיו על הרי”ף לבב”מ דף כ”ט. מדפי הרי”ף.
[2] ב”מ פרק הזהב סימן י”ד.
[3] בהשגותיו על דברי בעל המאור על הרי”ף הנ”ל.
[4] משמעות דבריהם בב”מ מ”ט. שכתבו לדמות את מצב התייקרות המקח לדין מתנה מועטת, דס”ל לר’ יוחנן דהחוזר בו חשוב מחוסר אמנה.
[5] ב”מ פ”ד ה”ג, הביאו הנמוק”י לבב”ב פרק הספינה דף מ”ב. מדפי הרי”ף.
[6] אף כי היה ניתן להבין שאין כוונת החת”ס לסמוך על היתר זה לחוד, שהרי הביא שם צדדים אחרים להקל. לענ”ד נראה כוונתו של החת”ס שניתן לסמוך על היתר זה לחוד. כך גם הבינו בדבריו הגר”ש וואזנר זצ”ל בשו”ת שבט הלוי חלק ד’ סימן ר”ו, והגר”י בלוי זצ”ל בספר פתחי חושן חלק ח’ קניינים פרק א’.

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר