מקורות ונימוקים:
בגמרא בגיטין דף נ”ו: מסופר על אונקלוס הגר שקודם שהתגייר העלה את טיטוס ואת בלעם ועוד כמה רשעים באוב, ושאל אותם מה העונש שהם מקבלים בשמים על מעשיהם הרעים, והשיבו לו. זה לשון הגמרא שם:
אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה, בעי לאיגיורי, אזל אסקיה לטיטוס בנגידא, אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא? אמר ליה: ישראל…. אמר ליה: דיניה דההוא גברא במאי? א”ל: במאי דפסיק אנפשיה, כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה, וקלו ליה ומבדרו אשב ימי.
אזל אסקיה לבלעם בנגידא, אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא? א”ל: ישראל. מהו לאידבוקי בהו? א”ל: “לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים”. א”ל: דיניה דההוא גברא במאי? א”ל: בשכבת זרע רותחת.
אזל אסקיה בנגידא לפושעי ישראל, א”ל: מאן חשיב בההוא עלמא? א”ל: ישראל. מהו לאדבוקי בהו? א”ל: טובתם דרוש, רעתם לא תדרוש, כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו. א”ל: דיניה דההוא גברא במאי? א”ל: בצואה רותחת; דאמר מר: כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת.
מסיפור זה שהביאה הגמרא נוכל ללמוד כי נשמתו של האדם עולה לשמים לאחר המוות, והרשעים נענשים בחומרה על מעשיהם הרעים בגיהנם כפי שתיארה הגמרא.
להבדיל, נשמתם של הצדיקים לאחר המוות עולה לגן עדן ונכנסת דרך כל הפתחים והשערים, ומתעדנת ומתענגת מטוב השכינה העליון שאין תענוג ועידון גדול מזה בעולם, וכבר אמרו רבותינו כי כל הנאות העולם הזה אינם שווים לרגע אחד של הנאה רוחנית בעולם הבא.
כפי המתואר בדברי הזוהר חדש לפרשת נח דף לה עמוד ב’, את המסלול אותו עוברת נשמתם של הצדיקים עד שמגיעה למקום מנוחתה ועינוגה בגן עדן, בזה”ל:
תאנא שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להיכנס עד מקום מעלתם, ועל כל פתח ופתח שומרים. הפתח ראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא סמוכה לג”ע ואדה”ר שומר עליו זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואך ויצאה מפתח הראשון. הפתח השני בשערי ג”ע ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת זכתה נכנסת בשלום ואם לאו שם תקבל עונשה (ותשפט) [ותשרף] בלהב הכרובים. וכנגדם היו הכרובים במקדש בשעה שהכהן נכנס ביום הכפורים זכה נכנס בשלום לא זכה מבין שני הכרובים יוצא להב ונשרף מבפנים ומת. והיו מכוונים כנגד אלו אשר בשער ג”ע לצרף הנשמות. זכתה הנשמה נותנין לה פינקס סימן ליכנס ונכנסת לג”ע אשר בארץ ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורב זה בזה ועשן ונוגה סביביו שנאמר [ישעיה ד] וברא ה’ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה. והוא נעוץ מלמטה למעלה לשערי שמים זכתה לעלות למעלה עולה באותו עמוד לא זכתה יותר נשארת שם ומתעדנת מהטוב אשר למעלה. דא”ר יוסי ראיתי ג”ע והוא מכוון כנגד פרוכת קרח הנורא אשר למעלה והיא נהנית מזיו השכינה אבל אינה ניזונת ממנה. זכתה לעלות עולה באותו עמוד עד שמגעת עד הפתח השלישי והוא נגד הרקיע הנקרא זבול ומגעת עד ירושלים אשר שם ושם השומרים. זכתה פותחין לה הפתחים ונכנסת. לא זכתה נועלים השערים ודוחים אותה לחוץ ונוטלים פינקסה ממנה והנשמה אומרת מצאוני השומרים הסובבים בעיר. אלו מלאכי השרת השומרים ביהמ”ק וירושלים אשר למעלה. נשאו את רדידי מעלי. זהו פינקס סימן שלה. שומרי החומות כד”א על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים. זכתה לעלות נכנסת שם באותן השערים ומשבחת להקב”ה בבית המקדש אשר למעלה ומיכאל השר הגדול מקריב אותה לקרבן. א”ר יצחק לרבי חייא מה קרבן הוא זה יכול לומר כשאר הקרבן. א”ר חייא הקרבה זו היא כאדם המקריב דורון לפני המלך.
ומיכאל הולך עמה עד הפתח הרביעי והחמישי והששי אומר לפני הקדוש ברוך הוא רבש”ע אשרי בניך בני אוהביך אברהם יצחק ויעקב אשריהם הצדיקים הטובים הזוכים לזה. עד שמגיעים לשער השביעי שהוא ערבות וגנזי חיים טובים מצויין שם וכל נשמותיהם של צדיקים כלם שם ונעשים מלאכי השרת ומקלסין לפני הקדוש ברוך הוא ונזונין מזיו השכינה אספקלריא המאירה ושם המנוחה והנחלה ונוח חיי העוה”ב אשר עין לא ראתה אלהים זולתך. וזהו אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים. מי ראוי להיות בזו ההנאה והמנוחה והמרגוע מי שהוא איש צדיק תמים. אמר רב פפי זאת המנוחה למעלה היא את האלהים התהלך נח למעלה ולא למטה:
בדברי הזוהר הקדוש מבואר כי הראוי לזכות בהנאה עצומה זאת בעולם הבא, הוא מי שהיה איש צדיק ותמים בהליכותיו בעולם הזה. למדים אנו מדברי הזוהר כי על כל אדם להכין את עצמו בעולם הזה בעשיית מצוות ומעשים טובים לימוד תורה תפילה וצדקה וכל מעשה חסד לזולתו, על מנת לצבור זכויות שיעמדו לו לזכות לעולם הבא, ולהימנע ככל האפשר מכל עבירה ועוון שלא יקטרגו עליו.
לפיכך אם יודע האדם שחטא, עליו למהר בעודו חי ולחזור בתשובה שלמה על עוונו, כדי שלא יצטרך להיענש על כך בעולם העליון, ששם כבר לא ניתן לכפר על מעשיו, כי ההכנה לעולם הבא היא רק כאן בעודו חי בעולם הזה.
כפי שכתב שלמה המלך בספר קהלת “וזכור את בוראך בימי בחורותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרעה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ וכו’ והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה”.
כן הדגיש וביאר הרמח”ל בספרו מסילת ישרים פרק א’ בזה”ל:
והוא מה שאמרו זכרונם לברכה באבות פרק ד’, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א): היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.
אכן עצם ההתבוננות מה קורה עם הנשמה לאחר המוות, וכיצד יש להתכונן לכך, מונע את האדם מעבירה, כפי שאמרו חז”ל במשנה באבות: “הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה וכו’ ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה”.
