על גלידה מברכים ברכה ראשונה “שהכל נהיה בדברו”, גם על אכילה כל שהיא צריך לברך “שהכל”.
ברכה אחרונה על גלידה לא מברכים, משום שגלידה לא אוכלים אלא מוצצים / מלקקים, וצורת אכילה זו איננה מוגדרת כאכילה. לכן לא מברכים בורא נפשות רבות על הגלידה, למעט אם האוכל לעס את הגלידה כפי שלועסים ואוכלים מאכל, ואכל בצורה זו כזית מהגלידה בשיעור זמן של כדי אכילת פרס.

מקורות ונימוקים:
ברכה ראשונה על גלידה
הגלידות נעשות מתרכובת חומרי גלם שרובם ברכתן שהכל, כגון ביצים סוכר מים חלב שוקולד ריצ’ וכדו’, לפיכך על הגלידה מברכים ברכה ראשונה שהכל נהיה בדברו.

גם אם מוסיפים נגיעות של פיסטוק או פקאנים וכדו’, הרוב המוחלט של הגלידה עשוי מרכיבים שברכתן שהכל לפיכך ברכתה שהכל.
ברכה אחרונה על גלידה
למרות שהדין הוא שעל כל דבר שמברכים ברכה ראשונה שהכל, מברכים ברכה אחרונה בורא נפשות רבות. כתב הבן איש חי פרשת מסעי אות ח’, המוצץ פירות נחשב כאכילה ושיעורו בכזית, והיינו דוקא כשמוצץ על ידי לעיסה, שנותנם בפיו ולועסם בשיניו, שאז דנים אותו כאוכל, ושיעורו בכזית, אבל מציצה שאין בה לעיסה דינה כשתיה, ואפילו אם מצץ שיעור רביעית לא יברך ברכה אחרונה. ע”כ.

כלומר שמציצה איננה מוגדרת כאכילה, לפיכך גם בנוגע לאכילת גלידה, מאחר ודרך אכילתה הוא במציצה /ליקוק, ולא בלעיסה, אין דרך אכילה זו מוגדרת כאכילה ואין מברכים ברכה אחרונה בורא נפשות, אלא”כ לעס ואכל את הגלידה כדרך אכילת שאר מאכלים ואכל כזית בשיעור כדי אכילת פרס.

כן העלה גם מרן זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ח’ או”ח סימן כ”ה אות ו’, שהאוכל שוקולדה ואינו לועס אותה בשיניו, אלא מוצץ וממחה אותה בפיו, אין לדונו כאוכל, כיון שלא לעס אותה בשיניו. ולכן אפילו אם אכל כזית ויותר אינו מברך ברכה אחרונה, ורק אם לעס אותה בשיניו, ואכל כזית בתוך כדי אכילת פרס, מברך ברכה אחרונה. ע”ש.