מקורות ונימוקים:
האם ניתן להעלות לוי לתורה ‘ראשון’ כאשר אין כהן
בגמרא בגיטין נ”ט: איתא, אמר אביי נקטינן אין שם כהן נתפרדה חבילה, ע”כ.
פירש רש”י בזה”ל: נתפרדה החבילה – נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל, כך אמר מורי הזקן ומורי ר’ יצחק בן יהודה וכן סידר רב עמרם. אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים.
מבואר ברש”י שני ביאורים מהו הפירוש נתפרדה החבילה, לפירוש ראשון כאשר אין כהן הלוי לא יעלה כלל, ולפירוש שני הלוי רשאי לעלות אלא שאין סדר מי קודם למי אלא מי שירצה יקדים.
לעניין הלכה כתב הרא”ש בגיטין פרק חמישי סימן כ’, שהריצב”א כתב שהעיקר כפירושו השני של רש”י, וכן כתב הרא”ש בתשובה כלל ג’ סימן י’, וכן כתב הטור שהעיקר כפירוש השני של רש”י, וכדברי הרא”ש.
אולם הרמב”ם פרק י”ב מהלכות תפילה הלכה י”ט כתב שאם אין כהן בבית הכנסת עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל. והיינו כפירושו הראשון של רש”י שנתפרדה החבילה היינו ששוב אין מעלים את הלוי כלל. וכן היא דעת הרשב”א ועוד ראשונים.
אכן אין מחלוקת זו אמורה לעניין להעלות לוי ראשון, כפי שכתב הב”י בזה”ל: מצאתי כתוב, אסור לקרות לוי במקום שאין כהן אלא מתחלה במקום כהן, כי יש שני פירושים בפי’ נתפרדה חבילה, ולכל הפירושים יכול לקרות במקום ראשון. ע”כ. ואף על פי שפי’ רש”י איבד הלוי את כבודו היינו לומר שאיבד כבודו משום לויה, אבל אם קוראים אותו תחלה מפני גדולתו בהא לא איירי, ומ”מ לא יקראוהו שני אף על פי שמפני גדולתו ראוי לקרותו שני מאחר שהוא מקום קבוע ללוי. עכ”ל.
וכך גם מורים דברי ההרמב”ם שכתב ולא יעלה אחריו לוי כלל משמע דווקא אחרי הישראל לא יקרא הלוי כלל, אבל ראשון יוכל לעלות.
כ”כ הרמ”א בדרכי משה סי’ קלה אות ו, דמשמע מד’ הרמב”ם דדוקא אחר ישראל לא יקרא הלוי כדי שלא יאמרו שישראל שקרא לפניו כהן הוא, אבל ראשון יכול הלוי לעלות, דלא גרע משאר ישראל.
וכן פסק השולחן ערוך או”ח סימן קל”ה סעיף ו’, וביתר ביאור בדברי הרמ”א, בזה הלשון:
אם אין כהן בבית הכנסת, קורא ישראל במקום כהן, ולא יעלה אחריו לוי. הגה: אבל ראשון יוכל לעלות; (ב”י מהרי”ל בשם ר’ ירוחם נ”ב בח”ג) וכשקורין אותו, אומרים במקום כהן, שלא יטעו לומר שזהו כהן (טור).
ועיין בשו”ת יביע אומר חלק ו’ אורח חיים סימן כ”ד שהאריך לציין דברי פוסקים רבים החולקים בזה, והוכיח למעשה שלא כדבריהם, אלא כאשר אין כהן ניתן להעלות לוי, אמנם ישראל תלמיד חכם קודם, כי הלוי מאבד את מעלתו להעלות ראשון כאשר אין כהן.
האם ניתן להעלות לוי ‘שלישי’ או עלייה אחרת
כתב הריטב”א בחידושיו לכתובות דף כ”ה בזה”ל: ודעת מורי ז”ל שרשאי לקרות כהן או לוי בכל מקום שירצה, ובלבד שיאמר החזן אף על פי שהוא כהן או אף על פי שהוא לוי, ולא חיישינן לנכנסים שלא שמעו דאינהו משאל שאילי ואמרי להו. וכך היה עושה מורי ז”ל כשהיו שם שני חתנים כהנים, שהיו קוראים אותם זה אחר זה ואומרים על כל אחד מהם, אף על פי שהוא כהן יעמוד, וכך היה נוהג בעצמו לקרות בתורה שלישי, והחזן אומר אף על פי שהוא לוי. ע”כ.
כן כתב המאירי בגיטין (נט:) בזה”ל: ועכשיו נהגו לקרות לוי בכל מקום שירצה, אלא שמכריזין אף על פי שהוא לוי יעמוד.
אמנם אין הדבר מוסכם על כו”ע, ולמעשה נחלקו בדבר השולחן ערוך והרמ”א, בסימן קל”ה סעיף י’, בזה”ל:
נהגו לקרות כהן אחר כהן, בהפסק ישראל ביניהם, ואומר החזן כשקורא לשני “אף על פי שהוא כהן”, וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי. הגה: ולכן מותר לעלות ג”כ למפטיר בכי האי גוונא, ואם קורא מפטיר סתם אין לחוש לפגמו, דהרי לא מזכיר שמו.
וי”א דאין לקרות כהן או לוי למנין שבעה, אבל לאחר שנשלם המנין יכולים לקרות כהן או לוי (אגור בשם מהרי”ו ומרדכי פ’ הניזקין וב”י בשם ר’ ירוחם), וכן נוהגין במדינות אלו; ומיהו במקום צורך ודחק יש לסמוך אסברא ראשונה.
מבואר כי לדעת השולחן ערוך מותר להעלות כהן או לוי שלישי או כל עלייה אחרת משבעת העולים, אולם לדעת הרמ”א אין להעלות לוי או כהן כאחד משבעת העולים, אלא כמפטיר, למעט מקום צורך ודחק כמו בשמחת תורה וכדו’.
לפיכך למעשה לדעת הספרדים אפשר להעלות כהן או לוי לעליית שלישי, ולדעת האשכנזים אין להעלות אלא במקום צורך ודחק כגון בשמחת תורה.
אכן אין להעלות לוי אחר לוי או כהן אחר כהן אלא בהפסק ישראל ביניהם, כפי המבואר בדברי השולחן ערוך, והטעם הוא שלא יאמרו שהראשון פגום ולכן קראו לשני. כפי המבואר בדברי הגמרא בגיטין נ”ט:.
כן העלה מרן הרב עובדיה זצ”ל בשו”ת יביע אומר חלק ו’ אורח חיים סימן כ”ד להלכה, וכתב בסיום התשובה בזה”ל: ודע עוד שעל פי המבואר בפנים [בתוך התשובה], כל שיש צורך בדבר מותר להעלות לוי שלישי, וכ”ש רביעי, ובלבד שיאמר החזן, אף על פי שהוא לוי יעמוד. וכן המנהג.
כמו כן מדברי השולחן ערוך ומדברי הריטב”א בשם מורו ז”ל מבואר שניתן להעלות שנים לווים או שני כהנים לתורה, בהפסק ישראל ביניהם, אם אומר כאשר מעלה אותו לתורה, אע”פ שהוא לוי, או אע”פ שהוא כהן, בהתאמה.
