שאלה:
לכבוד הרבנים, יש לי שאלה,
שמעתי בשיעור שאסור להגיד על מישהו שהוא בעל תשובה, אבל יש לי חבר שלא אכפת לו מזה, הוא בעצמו מספר לכולם על העבר שלו, האם זה בעיה אם אני מספר על זה? אשמח מאוד אם תענו לי על השאלה. תודה רבה.
תשובה:
לומר על חבר שהוא בעל תשובה, הוא לא תמיד גנות, והכל לפי העניין, שהרי אם הוא מספר כיצד חבירו היה בעל קריירה מבטיחה ועזב הכל ונעשה בעל תשובה, הרי זה שבח גדול. ואם הוא מספר בבירורים לשידוכים כי חבירו המוחזק לתלמיד חכם ובעל השקפה בעצם הינו בעל תשובה לפני כמה שנים, הרי זה גנות.
הואיל וכך, למרות שהחבר מספר על עצמו שהוא בעל תשובה בפני יותר משלשה אנשים, ומוכח מכך שאין לו בעיה עם עצם סיפור העובדה, עדיין אין ספק שהוא מספר את זה שלא לגנותו, לפיכך אסור לך לספר את זה לגנות, אולם מותר לך לגלות את עצם העובדה כאשר לא יצא מכך גנות.
מקורות ונימוקים:
בגמרא בבא בתרא דף ל”ט. איתא אמר רבה בר רב הונא, כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא ליה בה משום לישנא בישא. מכאן היה מקום ללמוד כי לאחר שהאדם מספר על עצמו שהוא בעל תשובה בפני שלשה אנשים ויותר, שוב מותר לכל אדם לספר זאת ואין בכך לשון הרע.
אולם כתב בספר חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ב’, כי מה שנמצא היתר בדברי חז”ל לומר בפני שלושה, היינו בדבר שאיננו גנאי גמור והדיבור שלו יש לו שני פנים. וענין כזה ידוע שתלוי לפי הדיבור שאומר אותו המספר בעת סיפורו, בזה התירוהו חז”ל לומר בפני שלשה ותלוהו כיון שאומר הדברים בפני שלושה, יודע בודאי שיבואו הדברים לאזניו, דחברך חברא אית ליה, ועל כן הוא שומר את עצמו בעת אמירה לומר באופן שלא יהיה מינכר מלשונו לשון גנאי.
וכבר כתב החפץ חיים בכלל ה’ סעיף ו’ בזה”ל, דע עוד כלל פשוט בענין לשון הרע שתלוי לפי האיש שהוא מדבר עליו. וימצא שאחד אומר דבר אחד על שני אנשים, באחד הוא מספר על ידי זה שבחו ובאחד הוא עובר על ידי זה על איסור לשון הרע.
ואבאר דברי, כגון אם יאמר על איש שאחרים מספיקין לו את מזונו ואין לו דאגת פרנסה שהוא לומד לערך ג’ או ד’ שעות ביום, הנה לפי ערכו יהיה לו זה לגנאי גדול ולשון הרע מיקרי, ואם יאמר זה גופא על בעל בית שטרוד בפרנסתו הוא לו לשבח גדול. וכן כיוצא בזה בשאר עניני מצוות עשה שתלוי לפי ממון האיש, כגון לכבד שבת, שאם יאמר על אחד מבעלי בתים השפלים שהוא מוציא הוצאות כך וכך על שבת קדש הוא לו לשבח גדול, וזה גופא אם יאמר על מי שהוא נחשב לאיש עשיר איך שהוא מתנהג כך וכך בעניני שבת קודש לגנאי גדול יחשב לו ויהיה לבוז בעיניהם עבור זה ולשון הרע מיקרי, עכ”ל. עיי”ש באריכות רבה.
מדברי החפץ חיים הללו, ניתן ללמוד כי גם לספר על אדם שהינו בעל תשובה, פעמים שהוא גנאי פעמים שהוא שבח, והכל לפי העניין, שאם מספר עליו שהוא אדם שהיה מצליח מאוד בעסקיו ובמסחרו ועזב הכל ונעשה לבעל תשובה, הרי זה שבח. אולם אם יספר בבירורים לשידוך על אדם המוחזק לתלמיד חכם ובעל השקפה כי הוא בעל תשובה לפני כמה שנים, אין ספק שזה גנות. כך כתב גם בספר מאיר עוז סימן קנ”ו.
לפיכך למרות העובדה שהאדם עצמו מספר על עצמו שהוא בעל תשובה, אין להתיר לספר זאת לגנאי אלא לשבח.
